כפילות בברכת הגאולה

"תקע בשופר גדול לחרותנו". נושא הברכה, כמו שכתוב בהמשך, הוא "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ"- כלומר קיבוץ גלויות. קיבוץ גלויות הוא הכינוס של עם ישראל חזרה לארץ ישראל. מפרשי התפילה כאן עסקו ביחס בין הברכה הזו לבין הברכה של "ברוך אתה ד' גואל ישראל". גם שם מדובר על גאולת ישראל וגם פה מדובר על גאולת ישראל.

אפשר לומר בדרך פשטנית אחת, שלמעלה מדובר על גאולת ישראל מצרה, ולא מהגלות דווקא. יש זמנים שאנחנו נמצאים בשעת צרה, גם כשאנחנו נמצאים בארץ ישראל. אז ודאי שצריך להתפלל "ברוך אתה ד' גואל ישראל". פה מדובר על גאולת ישראל, היציאה מן הגלות חזרה לארץ ישראל.

המפרשים הלכו בעוד כיוון אחד באוצר התפילות. הברכה שלנו מסתיימת- ברוך אתה ד' מקבץ נדחי עמו ישראל, ושם היא מסתיימת גואל ישראל. רצו לומר גם ה'עיון תפילה' וגם ה'ענף יוסף', ש"גואל ישראל" זה גאולת ישראל גם כשאנחנו לא נקראים העם שלו. ב"מקבץ נדחי עמו ישראל", אנחנו נקראים עם ד'. מתי אנחנו נקראים עם ד'? הרי תמיד אנחנו עם ד'. כשזה גם גלוי, אז אנחנו נקראים מקבץ נדחי עמו ישראל, וכך רצו לחלק בין ברכת גואל ישראל, לבין ברכת תקע בשופר גדול לחרותנו.

ברכה גשמית - הקץ המגולה

אנחנו יודעים שבוודאי ובוודאי מאז חזרת עם ישראל לארץ ישראל אנחנו רואים איזה ברכה חקלאית יש בארץ ישראל

אבל אמונים אנחנו על הגמרא במסכת מגילה שמביאה את סדר הברכות כפי שסידר שמעון הפקולי. היא שואלת: "ולמה תקע בשופר גדול אחרי ברך עלינו?". 'ברך עלינו' עוסקת בברכה החקלאית, וכשיש ברכה חקלאית זה סימן גאולה. כש"אתם הרי ישראל פריכם תתנו כי קרבו לבוא", וכשאנחנו רואים את ארץ ישראל במיטבה, אז אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בסימן גאולה.

זה הרבה יותר מבליט את ההבדל בין ברכת גאולת ישראל לבין הברכה הזו. שם מדובר על גאולת ישראל מכל צרה, וכאן מדובר על חזרת עם ישראל לארצו במימד הפשוט החומרי, ועל גביו יבוא בעזרת ד', אשיבה שופטייך כבראשונה. וכך אנחנו יודעים שבוודאי ובוודאי מאז חזרת עם ישראל לארץ ישראל אנחנו רואים איזה ברכה חקלאית יש בארץ ישראל.

ההצלחה הגשמית בשיבת ציון

השילוב הזה בין הגאולה הרוחנית והגאולה החומרית, יהיה בבחינת גאולה שלימה,שנזכה בעז"ה בקרוב ממש ל'מקבץ נדחי עמו ישראל'- גשמית, רוחנית, בזקיפות קופה

אני תמיד אוהב לספר, ששנה לפני הגירוש בגוש קטיף, נסענו יחד משפחת לוי עם אבי מורי ז"ל שהיה מדבר ערבית רהוטה. נכנסנו למושב קטיף, ופגשנו איזה ערבי מבוגר. אבי היה הולך כמו שנראה רב - עם כובע וחליפה,  והערבי מאוד התפעל ממנו. הוא ניגש אליו בדחילו ואמר לו "חכם, אני חייב לשאול אותך שאלה, אני נמצא פה כל כך הרבה שנים,ואנחנו ניסינו לזרוע, ולא הצלחנו. רק אתם באתם לפה והחול הזה מצמיח".

אנחנו צריכים ליצור את התודעה הזו בתוכנו. אנחנו נמצאים בזמן גאולה, ברוך ד'. אנחנו צריכים להתפלל שהקב"ה יזכה אותנו לראות שעם ישראל נגאל לגמרי מבחינה רוחנית. ואז השילוב הזה בין הגאולה הרוחנית והגאולה החומרית, יהיה בבחינת גאולה שלימה,שנזכה בעז"ה בקרוב ממש ל'מקבץ נדחי עמו ישראל'- גשמית, רוחנית, בזקיפות קופה.

‍