הרב נדב פרידמן
לעמוד על הראש
בתורה נקרא ראש השנה "יום תרועה" ואילו ע"י חז"ל מכונה החג "ראש השנה". כל שם מבטא את מהותו הפנימית של הדבר ועל כן יש להתבונן במשמעותו של שם זה.
במסכת ראש השנה ישנה מחלוקת מפורסמת בין ר' אליעזר ור' יהושע מתי נברא העולם. לדעת ר' אליעזר העולם נברא בתשרי, ואילו ר' יהושע סובר שבניסן נברא.
התוספות בדף כז. מביאים בשם רבינו תם שאלו ואלו דברי אלוקים חיים: בתשרי עלה במחשבה לבוראו, ולא נברא עד ניסן. אם כן, מדוע אנו חוגגים את החג בתאריך שבו רק עלה במחשבה לבוראו ולא בתאריך שנברא בפועל?
נראה שישנה מעלה גדולה ביום שבו עלתה, כביכול, במחשבת הבורא התכנית לברוא את העולם. המחשבה היא תמיד חופשית, והיא משוחררת לחשוב על כל דבר מבלי להתחשב בגבולות ומגבלות הזמן והמקום. כמעט בכל תחום אפשר לראות שתכנית היא הרבה יותר עשירה ורחבה מאשר המימוש שלה בפועל, שם נאלצים להתמודד עם מכשולים ועיכובים רבים.
אנו מאמינים באמונה שלמה שכל השאיפות, האידיאלים והרעיונות שעמדו במחשבת ה' בטרם יצירת העולם עתידים לצאת אל הפועל במלוא שיעור קומתם השלם
בראש השנה איננו מצטמצמים בגבולות העולם הזה אלא מתרוממים אל מרחבי המחשבה והתכנית האלוקית במקוריותה. אנו מאמינים באמונה שלמה שכל השאיפות האידיאלים והרעיונות שעמדו במחשבת ה' בטרם יצירת העולם עתידים לצאת אל הפועל במלוא שיעור קומתם השלם. אין בעולם כח שיעצור את המהלך האלוקי מלהופיע ולהתגלות, גם אם נראה לנו שהמרחק בין המציאות המסובכת שיש בה כל כך הרבה רשע וכפירה ובין העולם העתידי השלם הוא עצום ובלתי אפשרי לגישור.
התפילות בראש השנה אינן עסוקות בסיבוכי ההוויה ונפילותיה, ואנו לא מזכירים בהן חטא ופשע. התוכן המרכזי בתפילות הוא ציור של עולם עליון וטהור, עולם שלא מכיר מושגים של רֶשע וזדון כי "כל הרשעה כולה כעשן תכלה". עולם שבו עם ישראל עומד בתווך ומלכות ה' מופיעה במלוא הדרה בירושלים- "ותמלוך אתה ה' לבדך... בירושלים עיר קדשך...". כל העולם מתאחד לעבוד את ה'- "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" והמציאות כולה שמחה וצוהלת.
ימי הזיכרון באים בכל שנה, מרעננים ומרוממים לנו את השאיפות, ומזכירים לנו לאיזה עולם נפלא ועליון אנו שייכים.
בראש השנה אנו משתחררים מהעולם המוגבל והצר, ממריאים לשחקים, ונזכרים ומזכירים לעצמנו: מאין באנו - מה עומד ביסוד מחשבת העולם, ולאן אנו הולכים - איזה עתיד עוד צפוי לנו. לכן מכונה החג "יום הזיכרון". קל מאוד לשכוח את כל הגובה והשאיפות כאשר שקועים בטרדות, בקשיים ובקטנוניות ההווה. ימי הזיכרון באים בכל שנה, מרעננים ומרוממים לנו את השאיפות, ומזכירים לנו לאיזה עולם נפלא ועליון אנו שייכים. ממילא, הם מחזקים את גודל האחריות והדרישה להיות שותפים עם רבונו של עולם בשכלולו עד העתיד המיוחל.
אין דבר אמיתי וודאי יותר ממחשבת ה'
ציורי השלימות שבתפילות אינם השתעשעות בהזייה דמיונית אלא אמת אלוקית וודאית ומוחלטת "כי אתה אלוקים אמת ודברך אמת וקיים לעד". אין דבר אמיתי וודאי יותר ממחשבת ה'. קולות השופר נושאים אותנו אל-על ומחברים אותנו בחיבור עמוק אל קולות השופר שבהר סיני "ויהי קולות וברקים... וקול שופר חזק מאד". שם, בהר סיני, נפרשה בפנינו המגמה של העולם כולו, על כל כלליה ופרטיה. אותם קולות מעוררים בנו ציפייה אדירה אל העתיד שבו יופיע קול שופרו של משיח.
בראש השנה אנו נפגשים עם ה"ראש" - עם המחשבות והרעיונות שמכוחם תימשך ותצמח השנה כולה. ככל שנגביה את המחשבות, כך נרחיב את שאיפותינו, וככל שתגדלנה השאיפות נגלה שיש בנו יותר ויותר יכולות להוציא לפועל את האור הגדול הגנוז בחיים בציפייה גדולה לישועת עולמים.
בתורה נקרא ראש השנה "יום תרועה" ואילו ע"י חז"ל מכונה החג "ראש השנה". כל שם מבטא את מהותו הפנימית של הדבר ועל כן יש להתבונן במשמעותו של שם זה.
במסכת ראש השנה ישנה מחלוקת מפורסמת בין ר' אליעזר ור' יהושע מתי נברא העולם. לדעת ר' אליעזר העולם נברא בתשרי, ואילו ר' יהושע סובר שבניסן נברא.
התוספות בדף כז. מביאים בשם רבינו תם שאלו ואלו דברי אלוקים חיים: בתשרי עלה במחשבה לבוראו, ולא נברא עד ניסן. אם כן, מדוע אנו חוגגים את החג בתאריך שבו רק עלה במחשבה לבוראו ולא בתאריך שנברא בפועל?
נראה שישנה מעלה גדולה ביום שבו עלתה, כביכול, במחשבת הבורא התכנית לברוא את העולם. המחשבה היא תמיד חופשית, והיא משוחררת לחשוב על כל דבר מבלי להתחשב בגבולות ומגבלות הזמן והמקום. כמעט בכל תחום אפשר לראות שתכנית היא הרבה יותר עשירה ורחבה מאשר המימוש שלה בפועל, שם נאלצים להתמודד עם מכשולים ועיכובים רבים.
אנו מאמינים באמונה שלמה שכל השאיפות, האידיאלים והרעיונות שעמדו במחשבת ה' בטרם יצירת העולם עתידים לצאת אל הפועל במלוא שיעור קומתם השלם
בראש השנה איננו מצטמצמים בגבולות העולם הזה אלא מתרוממים אל מרחבי המחשבה והתכנית האלוקית במקוריותה. אנו מאמינים באמונה שלמה שכל השאיפות האידיאלים והרעיונות שעמדו במחשבת ה' בטרם יצירת העולם עתידים לצאת אל הפועל במלוא שיעור קומתם השלם. אין בעולם כח שיעצור את המהלך האלוקי מלהופיע ולהתגלות, גם אם נראה לנו שהמרחק בין המציאות המסובכת שיש בה כל כך הרבה רשע וכפירה ובין העולם העתידי השלם הוא עצום ובלתי אפשרי לגישור.
התפילות בראש השנה אינן עסוקות בסיבוכי ההוויה ונפילותיה, ואנו לא מזכירים בהן חטא ופשע. התוכן המרכזי בתפילות הוא ציור של עולם עליון וטהור, עולם שלא מכיר מושגים של רֶשע וזדון כי "כל הרשעה כולה כעשן תכלה". עולם שבו עם ישראל עומד בתווך ומלכות ה' מופיעה במלוא הדרה בירושלים- "ותמלוך אתה ה' לבדך... בירושלים עיר קדשך...". כל העולם מתאחד לעבוד את ה'- "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" והמציאות כולה שמחה וצוהלת.
ימי הזיכרון באים בכל שנה, מרעננים ומרוממים לנו את השאיפות, ומזכירים לנו לאיזה עולם נפלא ועליון אנו שייכים.
בראש השנה אנו משתחררים מהעולם המוגבל והצר, ממריאים לשחקים, ונזכרים ומזכירים לעצמנו: מאין באנו - מה עומד ביסוד מחשבת העולם, ולאן אנו הולכים - איזה עתיד עוד צפוי לנו. לכן מכונה החג "יום הזיכרון". קל מאוד לשכוח את כל הגובה והשאיפות כאשר שקועים בטרדות, בקשיים ובקטנוניות ההווה. ימי הזיכרון באים בכל שנה, מרעננים ומרוממים לנו את השאיפות, ומזכירים לנו לאיזה עולם נפלא ועליון אנו שייכים. ממילא, הם מחזקים את גודל האחריות והדרישה להיות שותפים עם רבונו של עולם בשכלולו עד העתיד המיוחל.
אין דבר אמיתי וודאי יותר ממחשבת ה'
ציורי השלימות שבתפילות אינם השתעשעות בהזייה דמיונית אלא אמת אלוקית וודאית ומוחלטת "כי אתה אלוקים אמת ודברך אמת וקיים לעד". אין דבר אמיתי וודאי יותר ממחשבת ה'. קולות השופר נושאים אותנו אל-על ומחברים אותנו בחיבור עמוק אל קולות השופר שבהר סיני "ויהי קולות וברקים... וקול שופר חזק מאד". שם, בהר סיני, נפרשה בפנינו המגמה של העולם כולו, על כל כלליה ופרטיה. אותם קולות מעוררים בנו ציפייה אדירה אל העתיד שבו יופיע קול שופרו של משיח.
בראש השנה אנו נפגשים עם ה"ראש" - עם המחשבות והרעיונות שמכוחם תימשך ותצמח השנה כולה. ככל שנגביה את המחשבות, כך נרחיב את שאיפותינו, וככל שתגדלנה השאיפות נגלה שיש בנו יותר ויותר יכולות להוציא לפועל את האור הגדול הגנוז בחיים בציפייה גדולה לישועת עולמים.
