הרב לביא אנגלמן
ערכו של האדם
נפש החיים שער א פרקים ב-ג
להבין ענין אומרו "בצלם אלקים" דיקא ולא שם אחר. כי שםאלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא יתברך שמו בעל הכחות כולם. וענין מה שהוא יתברך נקראבעל הכחות, כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, כי האדם כשבונה בנין - דרך משל - מעץאין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ, רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין, ואחר שכברסדרם לפי רצונו עם שכחו הוסר ונסתלק מהם עם כל זאת הבנין קיים. אבל הוא יתברך שמו כמובעת בריאת העולמות כולם בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הבלתי תכלית, כן מאז כליום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם, תלוי רק במה שהוא יתברך שמו משפיע בהםברצונו יתברך, כל רגע כח ושפעת אור חדש. ואלו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אףרגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותהו...
זהו שנקרא הוא יתברך שמו 'האלקים'- בעל הכחות כולם, שכל כח פרטיהנמצא בכל העולמות הכל הוא יתברך שמו הבעל כח שלהם שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע ותלויםבידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו יתברך.
כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבווןכחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם על פי כל פרטי תנועותמעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח"ו, כי במעשיו ודבוריוומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהםקדושה ואור כמ"ש (ישעיה נא, טז): "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ גו' לִנְטֹעַשָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ". וכמאמרם ז"ל (ברכות סד, א) "אל תקרא בניךאלא בוניך". כי המה המסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בנינו ונותנים בהם רבכח, ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר"לכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמו שכתוב (שם מט, יז) "מהרסיךומחריביך וגו'". או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו. ומוסיף כח לעומת זהבמדורות הטומאה ר"ל:
זהו "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים גו'","כי בצלם אלקים עשה וגו'", שכמו שהוא יתברך שמו הוא האלקים בעל הכחות הנמצאיםבכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהאהוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כחות ועולמות על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו בכלעניניו בכל עת ורגע ממש כפי שרשו העליון של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו, כאילו הוא גםכן הבעל כח שלהם כביכול.
אגרות הראי"ה, אגרת שא
ואשר בעצתי ישאל, על דבר חיזוק של חיי הנפש לעבודת ד' בשמחה ובגבורה,קשה מאד לברר בדברים קצרים גם יסוד אחד מאדני העבודה הטהורה, ובל עיקר זירוזילדידי ולדכוותי הוא רק לקבע זמנים הגונים על חלק התורה הרוחני, בכל מקצעותיו, שלאיהיה מונח בקרן זוית ונתון רק לקריאה ארעית, וממילא יזרח אור הנשמה, ורוח שמחהוגבורה תפעם בלב הדורש את האמת בלא לב ולב. בכ"ז לא אמנע הטוב להציב כלל גדולאחד, אע"פ שגם הוא לא יובן בכל עמקו כי אם ע"י שינון ולימוד מרובה,מ"מ כבר יהי' בזה בית-יד לחפץ בחשק אהבת השם יתברך ואור תורת הקודש.
כי זה פשוט הוא שגם הירוד שבאנשים אם יציעו לפניו שיכול הוא בכל עתלעשות חסד על כל העולם כולו, הכולל בתוכו כ"כ הויות עד אין תכלית, יתעוררבשמחה ובגבורה לעשות טוב, וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמנה בגודל הטובשעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצות, העבודה, וזכיכות המדות. אשר עבור זההאיר ד' את עינינו בדברי קדושי עליון בעלי קבלת האמת, אשר הרחיבו המשכיותלהודיע את גודל יקרת העבודה ואיך מעלים על ידה את כללות ההויה וכל פרטיה. אמנםצריך הדבר להתקרב אל הציור השכלי, כדי שיהיה הזירוז אמיץ והשמחה מבוססת. וזה הציורבא ע"י ההבנה של האחדות הרוחנית, דהיינולהשכיל שאור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה, שממנהשואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנוע"י התורה, החכמה, המצות, העבודה, והמדות הטובות, בכל עת ורגע, ובכל רגע שאנומוסיפים אור בנשמתנו אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים כ"א על כלההויה, כי "כל פעל ד' למענהו", מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל. והצדיק מוסיףעל ידינו אומץ בעבודתו, והרשע מתמתקת רשעתו באיזה מדה, והרהורי תשובה באים לו,ואפילו הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריבמתעדנים ומזדככים, מזיו הקדושה הנוספת ע"י נשמה אחת השמה לב באמת על הכללכולו, ואין צריך לומר גודל האור שמתוסף בצחצחות העליונות בנשמות, ובכל המדרגות שלהעולמות הרוחניים, שאין קץ ליפים והוד קדושתם וחמדתם. וזה נכון והגון לכל אישביחוד מזרע עם קדוש, וביותר היושב על אדמת קודש' ובפרט מי שזכו להסתופף בצלצח שלעיר ד', שכל ההויה החמרית והרוחנית קשורה בה כקשר הענפים בגזע ושורש.
עין אי"ה ברכות פרק ה סעיף קכה
"אמר ר' יעקב אמר רב חסדא: כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכירשמו". פעולת תפילת כל אדם על עצמוהיא נערכת כפי הערך שתפעול התפילה עליו, על הטבתו המוסרית, ככה יוכן יותר לקבל המבוקש. והכרח המבוקש שמעוררו לתפילה הוא תמיד מכוון ע"פ החכמה העליונה,להוציא אל הפועל אותו הרגש שהמתפלל צריך להשלמתו האמתית. אמנם התפילה על חבירו צריכהשתוכר כפי הערך של יחש המתפלל אל מי שמתפללים עבורו, כי כל נברא יש לו ערך יחש ידועאל כלל המציאות. והיחש היותר קרוב הוא בני אדם זה לזה, וזרע ישראל זה לזה באופןיותר נשגב ומוכן בפועל. על כן אין פעולת התפילה של זולתו בא מצד ערך הזולת כי אם מצדהערך הנמצא במתפלל עצמו, כמו שהנצרך לרחמים נמצא מצד המתפלל, אם כן אין שייך להזכירשמו של הנצרך.
מידות הראי"ה, תיקון, א
מי שמצייר בדעתו, שהוא מתקן את העולמות בעבודתו, ואינו יודע את ערך נפשוואת סדר הרוחניות הנפשית בכללה. הוא מלא הזיה ודמיונות כוזבים. אבל מי שיודע, שבכלתקון מוסרי, וכל מדה טובה, כל למוד הגון וכל מעשה טוב. גם הקטן שבקטנים, ואפילו שיחהנאה, הוא מרומם את הרוחניות שבנפשו, והרוחניות הלא היא יסוד כל מציאותה, ונמצא שע"יהרמת הרוחניות שבנפשו מתרוממת כללות נפשו בהויתה, וההויה הפרטית מתיחשת ביחוש קשראמיץ מאד אל ההויה הכללית, וממילא בהתרוממות חלק אחד של ההויה, מתעלית היא ההויהכולה. ובזה מתקנים באמת עולמות עד אין חקר בכל דבר טוב. כשהולך האדם בדרך הרעיון הזהדעתו מתרחבת ודמיונותיו הולכים ומתקרבים אל האמת.
מקומה של יראת העונש
מידות הראי"ה יראה ז
לאנעקור את היסור הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אע"פ שרק תחתיתההיותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו. אבל שמרים הללו מאמציםהם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלל היצירה,הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כלמה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות יציורים הללו שמיסודיראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם. ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אורהאצילות שבנשמה, מישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסודנכון בבנין החברה היותד מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בניניםרמים לתלפיות. הגיונות ושאיפוח רוממות מרהיבי עין בקרני הודם. והירות פנימית,שוה עם טבע היראה מכל אסון, והוהירומ הטבעית ממנו. והו היסוד הנלוה אל אימוציהחיים, והוא הגורם בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטא בכורא, לחבב את החייםכולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הוה מסרס הוא אתהחיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם. ומרפה את ידיה של נשמה ורישום המוםמוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד', ויראת ד' מקורחיים לסור ממוקשי מות. ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. צוף דבראמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם.
עולתראי"ה א עמוד מג – "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"
ההשתלמות המאושרת, שאליה ראוי שיכסוףהאדם תמיד בכל חייו בלא הרף, היא מיוסדת על שתי בחינות יסודיות, שהן כבסיסיםהמעמידים את כל חמדות עולמים. האחת היא העטרה העליונה של כל מעלה, להיות האדםשואף תמיד להתעלות, לעלות אל על במעלות הקודש, להוסיף חכמה ודעת קדושים רבה,להיות מואר באור זיו דעת ד' ועוזו, באור טהרה וקדושה, הבאה מתוך תוספות חכמהודעת, מתוך הזדככות רגש ורעיון, מתוך תגבורת האצילות הנפשית הלך וגבור.והשניה היא הבסיסיות של העמדה, התכן השומר את המצב, שלא יהורס, שבכללו הואהתכן המקיים את תשוקת ההתעלות, הנותן מנוחה לשיא גליה, והקובע לנשמה מקום שלמנוחה, לבלי תהיה מהרסת למעלה מכל חקה. האוהל והמשכן, הם שני השמות של בית הדירה,העלול להיות מוכן למסעות, שמרשמים בתוכן הרוחני העליון את העליות הנכספות.האוהל מסמן את היסוד המטלטל, את הצביון של ההכנה אשר לתנועה, שכונתה היא תמידהשתנות ועליה לצד האושר העליון, לקראת הזיו של מעלה. והמשכן מסמן, אם גםבצורה המחוברת באיזה אופן להכנה של נסיעה, אבל דוקא את היסוד המנוחתי שיש ביןמסע למסע, ובנפשיות היא ההרגשה המרגעת, העוצרת את ההתנועעות הבלתי פוסקת, לשםהיסוד של המטרה העליונה, קביעות האורה ובסיסיותה בערכה. ובודאי שאלה שתיההכרות הן הנה היסודות של האוצר העליון, אשר ליראת ד', הגנוזה בבית גנזיו שלהקב"ה, היראה התחתונה והיראה העליונה, שהתחתונה היא מתיראת שלא תרד מטהמטה, ומתוך כך היא מתאמצת בעליותיה התדירות, והעליונה היא מתיראת שלא תהרוסאל על יותר מהחוג המתאים לה, שלא תאבד בזה את המנוחה המבססת כל טוב. בעתההתרוממות העליונה אשר להתפילה השלמה, צריכים להיות מופיעים לפנינו אלה שניחזיונות הקודש, בעצם עוזם ותפארתם.
עין אי"הברכות פרק ט סעיף יא
ואשתו של לוט, דכתיכ ותבט אשתו מאחריו ותהי נציבמלח.יש הבדל בפעולה שמחזה פורענותן של רשעים פועל על הנפשות, בין נפשות מוכנותלקבל מוסר והנהגה טובה אלא שסבות חצוניות הרחיקו אותם מהדרך המאושר, לנפשות שכברהתעצמו ברע ונטבעו בו. הנפשות הטהורות, אע"פ שמעדה רגלם מדרך הישר,בראותם בראות עיניהן פורענות ואבדן הרשעים, יתעודדו לשוב לדרך הישר וכבודהצדק יזרח עליהם עוד הפעם כפי טהרת טבעם, אע"פ שעומם אורו אצלן בכחהסבות המונעות. אמנם הנפשות הרעות יש כח רק ביד הפרוד מן הרעה לשום מתג להםשלא ישטפו בזרם הרע. אבל כאשר יראו בעיניהם את האבדון שבא כתומו, אז תחלש כח איומם,כי לעולם כח האיום הבא לאדם מיראת האבדון הוא גדול יותר מערך האבדון בעצמומצד ערכו הגופני. ע"כ בהיות משפחת לוט אינה ראויה להנצל מצד עצמה, מפנישלח המוסרי הי' חסר מהם וכבר נמשכו הרבה אחרי מעשה סדום, ע"כ הוזהרושלא להביט בעינם בצורת ההשחתה, למען לא יקטן כח האיום אצלם, ורק אז ע"ירגש הפחד תוכל להיות תקוה שיתעודדו להרחיק עצמם מדרכי שאול של הסדומיים.ואשתו בהתאמצה לראות בעיניה את ההשחתה, שבזה כבר נחלש מעט ערך פחדהאבדן, כבר לא היתה לה תקנה מוסרית, ותהי להכרח משפט האלהי לדונה כאחד מאנשיסדום, שכבר ג"כ נאבדו רק מפני שאפסה להם כל תקוה של תיקון מוסרי, וכמוהםנאבדה ותהי לנציב מלח.
אגרות הראי"ה אגרת שעח
ע"ד אגרת התשובה, גדולה מאד היאתשוקתי לזכות להכינה ולסדרה כראוי אבל לפי ערך גדולת הענין כן רבו המניעות. ביחודקשתה עלי מאד ההסברה והכיוון אל השערה, עד כמה להנמיך רזי עולם והיכן הוא הגבול של"למכסה עתיק". אל ד' ויאר לנו בדרכו דרך הקודש. ביסוד הכל צריכה לבאההסברה הכללית של בטחון התשובה, ועוצם השלוה, ושמחת-עז, שצריכה להיות מתלבשת הנפששל כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוין עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועםזיו קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית,הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה, אדרבא עוד הוא מרבה את הכח התמציתי שלהזהירות והזריזות הנשמתית.
ערכו של האדם
נפש החיים שער א פרקים ב-ג
להבין ענין אומרו "בצלם אלקים" דיקא ולא שם אחר. כי שםאלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא יתברך שמו בעל הכחות כולם. וענין מה שהוא יתברך נקראבעל הכחות, כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, כי האדם כשבונה בנין - דרך משל - מעץאין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ, רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין, ואחר שכברסדרם לפי רצונו עם שכחו הוסר ונסתלק מהם עם כל זאת הבנין קיים. אבל הוא יתברך שמו כמובעת בריאת העולמות כולם בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הבלתי תכלית, כן מאז כליום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם, תלוי רק במה שהוא יתברך שמו משפיע בהםברצונו יתברך, כל רגע כח ושפעת אור חדש. ואלו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אףרגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותהו...
זהו שנקרא הוא יתברך שמו 'האלקים'- בעל הכחות כולם, שכל כח פרטיהנמצא בכל העולמות הכל הוא יתברך שמו הבעל כח שלהם שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע ותלויםבידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו יתברך.
כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבווןכחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם על פי כל פרטי תנועותמעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח"ו, כי במעשיו ודבוריוומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהםקדושה ואור כמ"ש (ישעיה נא, טז): "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ גו' לִנְטֹעַשָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ". וכמאמרם ז"ל (ברכות סד, א) "אל תקרא בניךאלא בוניך". כי המה המסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בנינו ונותנים בהם רבכח, ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר"לכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמו שכתוב (שם מט, יז) "מהרסיךומחריביך וגו'". או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו. ומוסיף כח לעומת זהבמדורות הטומאה ר"ל:
זהו "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים גו'","כי בצלם אלקים עשה וגו'", שכמו שהוא יתברך שמו הוא האלקים בעל הכחות הנמצאיםבכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהאהוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כחות ועולמות על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו בכלעניניו בכל עת ורגע ממש כפי שרשו העליון של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו, כאילו הוא גםכן הבעל כח שלהם כביכול.
אגרות הראי"ה, אגרת שא
ואשר בעצתי ישאל, על דבר חיזוק של חיי הנפש לעבודת ד' בשמחה ובגבורה,קשה מאד לברר בדברים קצרים גם יסוד אחד מאדני העבודה הטהורה, ובל עיקר זירוזילדידי ולדכוותי הוא רק לקבע זמנים הגונים על חלק התורה הרוחני, בכל מקצעותיו, שלאיהיה מונח בקרן זוית ונתון רק לקריאה ארעית, וממילא יזרח אור הנשמה, ורוח שמחהוגבורה תפעם בלב הדורש את האמת בלא לב ולב. בכ"ז לא אמנע הטוב להציב כלל גדולאחד, אע"פ שגם הוא לא יובן בכל עמקו כי אם ע"י שינון ולימוד מרובה,מ"מ כבר יהי' בזה בית-יד לחפץ בחשק אהבת השם יתברך ואור תורת הקודש.
כי זה פשוט הוא שגם הירוד שבאנשים אם יציעו לפניו שיכול הוא בכל עתלעשות חסד על כל העולם כולו, הכולל בתוכו כ"כ הויות עד אין תכלית, יתעוררבשמחה ובגבורה לעשות טוב, וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמנה בגודל הטובשעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצות, העבודה, וזכיכות המדות. אשר עבור זההאיר ד' את עינינו בדברי קדושי עליון בעלי קבלת האמת, אשר הרחיבו המשכיותלהודיע את גודל יקרת העבודה ואיך מעלים על ידה את כללות ההויה וכל פרטיה. אמנםצריך הדבר להתקרב אל הציור השכלי, כדי שיהיה הזירוז אמיץ והשמחה מבוססת. וזה הציורבא ע"י ההבנה של האחדות הרוחנית, דהיינולהשכיל שאור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה, שממנהשואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנוע"י התורה, החכמה, המצות, העבודה, והמדות הטובות, בכל עת ורגע, ובכל רגע שאנומוסיפים אור בנשמתנו אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים כ"א על כלההויה, כי "כל פעל ד' למענהו", מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל. והצדיק מוסיףעל ידינו אומץ בעבודתו, והרשע מתמתקת רשעתו באיזה מדה, והרהורי תשובה באים לו,ואפילו הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריבמתעדנים ומזדככים, מזיו הקדושה הנוספת ע"י נשמה אחת השמה לב באמת על הכללכולו, ואין צריך לומר גודל האור שמתוסף בצחצחות העליונות בנשמות, ובכל המדרגות שלהעולמות הרוחניים, שאין קץ ליפים והוד קדושתם וחמדתם. וזה נכון והגון לכל אישביחוד מזרע עם קדוש, וביותר היושב על אדמת קודש' ובפרט מי שזכו להסתופף בצלצח שלעיר ד', שכל ההויה החמרית והרוחנית קשורה בה כקשר הענפים בגזע ושורש.
עין אי"ה ברכות פרק ה סעיף קכה
"אמר ר' יעקב אמר רב חסדא: כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכירשמו". פעולת תפילת כל אדם על עצמוהיא נערכת כפי הערך שתפעול התפילה עליו, על הטבתו המוסרית, ככה יוכן יותר לקבל המבוקש. והכרח המבוקש שמעוררו לתפילה הוא תמיד מכוון ע"פ החכמה העליונה,להוציא אל הפועל אותו הרגש שהמתפלל צריך להשלמתו האמתית. אמנם התפילה על חבירו צריכהשתוכר כפי הערך של יחש המתפלל אל מי שמתפללים עבורו, כי כל נברא יש לו ערך יחש ידועאל כלל המציאות. והיחש היותר קרוב הוא בני אדם זה לזה, וזרע ישראל זה לזה באופןיותר נשגב ומוכן בפועל. על כן אין פעולת התפילה של זולתו בא מצד ערך הזולת כי אם מצדהערך הנמצא במתפלל עצמו, כמו שהנצרך לרחמים נמצא מצד המתפלל, אם כן אין שייך להזכירשמו של הנצרך.
מידות הראי"ה, תיקון, א
מי שמצייר בדעתו, שהוא מתקן את העולמות בעבודתו, ואינו יודע את ערך נפשוואת סדר הרוחניות הנפשית בכללה. הוא מלא הזיה ודמיונות כוזבים. אבל מי שיודע, שבכלתקון מוסרי, וכל מדה טובה, כל למוד הגון וכל מעשה טוב. גם הקטן שבקטנים, ואפילו שיחהנאה, הוא מרומם את הרוחניות שבנפשו, והרוחניות הלא היא יסוד כל מציאותה, ונמצא שע"יהרמת הרוחניות שבנפשו מתרוממת כללות נפשו בהויתה, וההויה הפרטית מתיחשת ביחוש קשראמיץ מאד אל ההויה הכללית, וממילא בהתרוממות חלק אחד של ההויה, מתעלית היא ההויהכולה. ובזה מתקנים באמת עולמות עד אין חקר בכל דבר טוב. כשהולך האדם בדרך הרעיון הזהדעתו מתרחבת ודמיונותיו הולכים ומתקרבים אל האמת.
מקומה של יראת העונש
מידות הראי"ה יראה ז
לאנעקור את היסור הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אע"פ שרק תחתיתההיותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו. אבל שמרים הללו מאמציםהם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלל היצירה,הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כלמה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות יציורים הללו שמיסודיראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם. ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אורהאצילות שבנשמה, מישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסודנכון בבנין החברה היותד מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בניניםרמים לתלפיות. הגיונות ושאיפוח רוממות מרהיבי עין בקרני הודם. והירות פנימית,שוה עם טבע היראה מכל אסון, והוהירומ הטבעית ממנו. והו היסוד הנלוה אל אימוציהחיים, והוא הגורם בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטא בכורא, לחבב את החייםכולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הוה מסרס הוא אתהחיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם. ומרפה את ידיה של נשמה ורישום המוםמוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד', ויראת ד' מקורחיים לסור ממוקשי מות. ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. צוף דבראמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם.
עולתראי"ה א עמוד מג – "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"
ההשתלמות המאושרת, שאליה ראוי שיכסוףהאדם תמיד בכל חייו בלא הרף, היא מיוסדת על שתי בחינות יסודיות, שהן כבסיסיםהמעמידים את כל חמדות עולמים. האחת היא העטרה העליונה של כל מעלה, להיות האדםשואף תמיד להתעלות, לעלות אל על במעלות הקודש, להוסיף חכמה ודעת קדושים רבה,להיות מואר באור זיו דעת ד' ועוזו, באור טהרה וקדושה, הבאה מתוך תוספות חכמהודעת, מתוך הזדככות רגש ורעיון, מתוך תגבורת האצילות הנפשית הלך וגבור.והשניה היא הבסיסיות של העמדה, התכן השומר את המצב, שלא יהורס, שבכללו הואהתכן המקיים את תשוקת ההתעלות, הנותן מנוחה לשיא גליה, והקובע לנשמה מקום שלמנוחה, לבלי תהיה מהרסת למעלה מכל חקה. האוהל והמשכן, הם שני השמות של בית הדירה,העלול להיות מוכן למסעות, שמרשמים בתוכן הרוחני העליון את העליות הנכספות.האוהל מסמן את היסוד המטלטל, את הצביון של ההכנה אשר לתנועה, שכונתה היא תמידהשתנות ועליה לצד האושר העליון, לקראת הזיו של מעלה. והמשכן מסמן, אם גםבצורה המחוברת באיזה אופן להכנה של נסיעה, אבל דוקא את היסוד המנוחתי שיש ביןמסע למסע, ובנפשיות היא ההרגשה המרגעת, העוצרת את ההתנועעות הבלתי פוסקת, לשםהיסוד של המטרה העליונה, קביעות האורה ובסיסיותה בערכה. ובודאי שאלה שתיההכרות הן הנה היסודות של האוצר העליון, אשר ליראת ד', הגנוזה בבית גנזיו שלהקב"ה, היראה התחתונה והיראה העליונה, שהתחתונה היא מתיראת שלא תרד מטהמטה, ומתוך כך היא מתאמצת בעליותיה התדירות, והעליונה היא מתיראת שלא תהרוסאל על יותר מהחוג המתאים לה, שלא תאבד בזה את המנוחה המבססת כל טוב. בעתההתרוממות העליונה אשר להתפילה השלמה, צריכים להיות מופיעים לפנינו אלה שניחזיונות הקודש, בעצם עוזם ותפארתם.
עין אי"הברכות פרק ט סעיף יא
ואשתו של לוט, דכתיכ ותבט אשתו מאחריו ותהי נציבמלח.יש הבדל בפעולה שמחזה פורענותן של רשעים פועל על הנפשות, בין נפשות מוכנותלקבל מוסר והנהגה טובה אלא שסבות חצוניות הרחיקו אותם מהדרך המאושר, לנפשות שכברהתעצמו ברע ונטבעו בו. הנפשות הטהורות, אע"פ שמעדה רגלם מדרך הישר,בראותם בראות עיניהן פורענות ואבדן הרשעים, יתעודדו לשוב לדרך הישר וכבודהצדק יזרח עליהם עוד הפעם כפי טהרת טבעם, אע"פ שעומם אורו אצלן בכחהסבות המונעות. אמנם הנפשות הרעות יש כח רק ביד הפרוד מן הרעה לשום מתג להםשלא ישטפו בזרם הרע. אבל כאשר יראו בעיניהם את האבדון שבא כתומו, אז תחלש כח איומם,כי לעולם כח האיום הבא לאדם מיראת האבדון הוא גדול יותר מערך האבדון בעצמומצד ערכו הגופני. ע"כ בהיות משפחת לוט אינה ראויה להנצל מצד עצמה, מפנישלח המוסרי הי' חסר מהם וכבר נמשכו הרבה אחרי מעשה סדום, ע"כ הוזהרושלא להביט בעינם בצורת ההשחתה, למען לא יקטן כח האיום אצלם, ורק אז ע"ירגש הפחד תוכל להיות תקוה שיתעודדו להרחיק עצמם מדרכי שאול של הסדומיים.ואשתו בהתאמצה לראות בעיניה את ההשחתה, שבזה כבר נחלש מעט ערך פחדהאבדן, כבר לא היתה לה תקנה מוסרית, ותהי להכרח משפט האלהי לדונה כאחד מאנשיסדום, שכבר ג"כ נאבדו רק מפני שאפסה להם כל תקוה של תיקון מוסרי, וכמוהםנאבדה ותהי לנציב מלח.
אגרות הראי"ה אגרת שעח
ע"ד אגרת התשובה, גדולה מאד היאתשוקתי לזכות להכינה ולסדרה כראוי אבל לפי ערך גדולת הענין כן רבו המניעות. ביחודקשתה עלי מאד ההסברה והכיוון אל השערה, עד כמה להנמיך רזי עולם והיכן הוא הגבול של"למכסה עתיק". אל ד' ויאר לנו בדרכו דרך הקודש. ביסוד הכל צריכה לבאההסברה הכללית של בטחון התשובה, ועוצם השלוה, ושמחת-עז, שצריכה להיות מתלבשת הנפששל כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוין עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועםזיו קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית,הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה, אדרבא עוד הוא מרבה את הכח התמציתי שלהזהירות והזריזות הנשמתית.
