הרב דוד טורנר
אורות הקודש א עמ' עג
חמשת דרכי הלמוד
נז
לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק. א', שיטה, ב', ריהטא, ג'.גירסא, ד', לימוד, ה', עיון. שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערךקצוב, הכל לפי גודל הרעיון. לפי אומץ השכל, ולפי חריפות הבינה, עם זיכוך כחהדמיון ועומק הרגש, והיא מקפלת בקרבה ענינים לאין חקר, דנה עליהם בסקירהמהירה, לא יאומן כי יסופר, מעלה פנינים מזהירות מקרקעות ימים,מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה,ברפרוף על הענינים, כמה שאפשר לקלוט, רק שהרבה ענינים יעברו דרך הפה והמחשבה,ולפעמים מדלגים איזה תיבות וענינים וקולטים אותם דרך המחשבה, מעשרים בזה אתהידיעה בעושר כמותי, ומעודדים את חיי הרוח וחפץ של גדלות ורוחב התפשטות.גירסא, היא כבר מוגבלת, לדעת את הפשוט, בלא עיון ובירור, מ"מהרצאת הענין באה בהגבלה, ובמהירות האפשרית. הלימוד, הולך במתינות ומלבןאת הענין בהגבלתו המקומית יפה, והעיון כבר מתפשט הוא, יחד עם העמקתו המקומית,בהרחבה מענין לענין, מקושר הוא עם הגבלתו, ומרוכס עם יתר הענפים ברכיסהפנימית. יש לכל אלה סעיפים וענפים מרובים. ודוגמת חמשת הדרכים שבתורה,יש כמותם בעבודה, בהדרכה ובתפלה. והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטיםע"פ חלוקה מוטבעת זו, וגם החיים המעשיים הנם בערך זה מסומנים. חמשהחומשי תורה, חמשה ספרי תהלים, וחמשה ברכי נפשי. חמשה חלקי הנשמה, נפשרוח נשמה חיה יחידה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשת העולמות, הנם עוליםבחוברת עם הדרכה זו, הלימודית. והמעשית.
עולת ראיה א עמ' קנו
אביי הוה מסדר סדר המערכה, משמא דגמראואליבא דאבא שאול. הסדר, הנוי, ההתאמה של החלקים זה בצדזה, זה אחר זה, וזה לעומת זה, הוא התכן השני במדרגה להעצם המבריק בעצמו, שהואלמעלה מכל סדרים, עף כמרוצת הברק, רצוא ושוב כמראה הבזק, ו"אין מוקדםומאוחר בתורה". קדושה דסדרא היא שניה במדרגתה להקדושה הסתמית, שהיאלמעלה מכל סדר ונוהגין בה מנהג של דלוג וקפיצה. סוד ההשפעה להביא מערכהמסודרת בהויה, סדר זמנים, משטר ממלכה, כשיונק מתוך עולם עליון, מלא חייםויפעה רחבה ומלאה נהרה, הצנור שלה מוכרח להתקטן, להעזב ממקור שפעו, להתיתםמאם הבנים, מבינה עילאה. "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" - ר"תיתום, כדורשי רשומות קדושי עליון, ואביי בר"ת אשר בך ירוחם יתום הוהמסדר סדר המערכה משמא דגמרא. אם נתרחק הצנור מראשית מקורו, כדי שיוכל השטףלהיות מסודר, ולא תגבר שפעת האורה, המעלימה כל סדרים ומדלגת על ההרים ומקפצתעל הגבעות, הנה הכל נמשך ממקור החיים, אלו ואלו דברי אלהים חיים, ממקוררחבותה של הבינה העליונה, חכמת אלהים חיים, אשר לתבונתו אין חקר. משמאדגמרא בא הסדר, ודוקא איש עליוני, ארוך בדורו (נדה כ"ד) אבא שאול, הואנבחר והגון להכניס את אור הסדר, ממקור ההופעה הקדושה, העומדת למעלהמכל מדתם של סדרים, אל העולם המסודר. והמערכה מסתדרת,והקדושהבסדרה מקימת העולמים, ומונעת את הירידה, בסמכה בכחה את מה שמוכשר לפולע"י התמעטות האורה. סומך ד' לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים. והדבריםהולכים ונקבעים בסדר זמנים בקדימה ואיחור, "תשורי מראש אמנה". אבייהוה מסדר סדר המערכה, משמא דגמרא, ואליבא דאבא שאול. והנה התחיל בסדרהמערכה בדיוק, שכל עריכה היא כבר דבר שיש לו יחש לסדרים, קדושה דסדרא, ולאהתחיל מתרומת הדשן שהיא קודמת, (כקושית התוספות יומא ל"ג א'). כי התמציתהחמרית, המצטרפת ליסוד הקדושה, הנשאר במקומו ובמדרגתו, שהוא סוד תרומת הדשן,שעומד בקדושתו גם לאחר שנעשית מצותו (פסחים כ"ו),הרי הוא הואדוגמת האורהעליון, המופיע מאספקלריא המאירה, הנותן דרך למצות המעשיות, חיי עולם של תורתאמת, העומדת לפני סדר זמנים, ולפני כל דבר שיש לו הערכה עם סדר קדימהואיחור, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי היא "משל הקדמוני" (מכותי'), משלו של קדמונו של עולם, שהיא אוצרת בקרבה את הכחות, שהם סבות לכלהסדרים המופיעים מכחה, אבל היא בעצמה למעלה היא מכל סדר.
אורות התורה פרק ב פסקה א.
ענין תורה לשמה - לשם התורה. כימציאות החכמה הוא רצון השי'ת שתהי' בפעל, והיא מציאות יותר נחמדה ומעולהמכל מה שאפשר להחשב, ואין החסרון כי אם מצדנו, שמצד היותנו שקועים בגוף איןאנו מכירים כל ענין וחוזק ועילוי מציאותה. וחכמת התורה הרי היא הגילויהאלהי כפי רצונו ית' הבא מצד עבודתנו ותלמודנו. והנה כל הלומד תורה הוא מוציאמהכח אל הפעל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדשמצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן הוא מגדילהתורה ממש בלמודו, וכיון שהקב"ה רוצה שיגדיל תורה, הדרך הישרהוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול, שרוצה השי"ת בגילוימציאותו, שיתגדל יותר ויותר. ומכל שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממשבאור כפול.
אורות התורה פרק ט
כשמתערב בפלפול החפץ לשמח את עצמו בפלפולא -דאורייתא, אין זה נקרא תורה שלא לשמה חס וחלילה. כי עצם השמחה והסרת העצבותהוא גם כן מצוה רבה, והוא בכלל הטבת המדות, שהיא סגולתה של תורה.
יש שהענפים הרחוקים שעל פי פלפול מתרחקים -מהרעיון של תורה לשמה אצל כל אחד לפי מדרגת הכרתו ברוחניות התורה. ומתוך כךמי שהוא רוצה להתדבק בתורה לשמה, ולהשגיא פלפול בדקות הענינים המעשיים,צריך להעמיק את הרגשו הקדוש בערכה של תורה וקדושתה הכללית. עד שתבאההרגשה הכללית לידי מדת תוקף גדול ואדיר, עד שתתן כח בענפים הרחוקים מאד,שמתילדים על ידי חריצות המחשבה, שגם הם יתמשכו מהרעיון הקדוש של תורהלשמה.
קובץ ה פסקה י
הצורך הנפשי שבלימודים הוא היסודהתמציתי של כל מה שעושה פירות בעולם הרוחני, והוא המעין הנפשי של תורה לשמה, שממנונובע כל עושר מדעי. והפרטים הטכניים שבחלקי הידיעות, אינם כי אם כלים להריק אלתוכם אותו האור הגדול של התביעה הנשמתית, שכל אחד מזיל אל תוכם ממה שיש בשורשנשמתו. לעולם ילמד אדם ממה שלבו חפץ.
אורות הקודש א עמ' עג
חמשת דרכי הלמוד
נז
לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק. א', שיטה, ב', ריהטא, ג'.גירסא, ד', לימוד, ה', עיון. שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערךקצוב, הכל לפי גודל הרעיון. לפי אומץ השכל, ולפי חריפות הבינה, עם זיכוך כחהדמיון ועומק הרגש, והיא מקפלת בקרבה ענינים לאין חקר, דנה עליהם בסקירהמהירה, לא יאומן כי יסופר, מעלה פנינים מזהירות מקרקעות ימים,מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה,ברפרוף על הענינים, כמה שאפשר לקלוט, רק שהרבה ענינים יעברו דרך הפה והמחשבה,ולפעמים מדלגים איזה תיבות וענינים וקולטים אותם דרך המחשבה, מעשרים בזה אתהידיעה בעושר כמותי, ומעודדים את חיי הרוח וחפץ של גדלות ורוחב התפשטות.גירסא, היא כבר מוגבלת, לדעת את הפשוט, בלא עיון ובירור, מ"מהרצאת הענין באה בהגבלה, ובמהירות האפשרית. הלימוד, הולך במתינות ומלבןאת הענין בהגבלתו המקומית יפה, והעיון כבר מתפשט הוא, יחד עם העמקתו המקומית,בהרחבה מענין לענין, מקושר הוא עם הגבלתו, ומרוכס עם יתר הענפים ברכיסהפנימית. יש לכל אלה סעיפים וענפים מרובים. ודוגמת חמשת הדרכים שבתורה,יש כמותם בעבודה, בהדרכה ובתפלה. והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטיםע"פ חלוקה מוטבעת זו, וגם החיים המעשיים הנם בערך זה מסומנים. חמשהחומשי תורה, חמשה ספרי תהלים, וחמשה ברכי נפשי. חמשה חלקי הנשמה, נפשרוח נשמה חיה יחידה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשת העולמות, הנם עוליםבחוברת עם הדרכה זו, הלימודית. והמעשית.
עולת ראיה א עמ' קנו
אביי הוה מסדר סדר המערכה, משמא דגמראואליבא דאבא שאול. הסדר, הנוי, ההתאמה של החלקים זה בצדזה, זה אחר זה, וזה לעומת זה, הוא התכן השני במדרגה להעצם המבריק בעצמו, שהואלמעלה מכל סדרים, עף כמרוצת הברק, רצוא ושוב כמראה הבזק, ו"אין מוקדםומאוחר בתורה". קדושה דסדרא היא שניה במדרגתה להקדושה הסתמית, שהיאלמעלה מכל סדר ונוהגין בה מנהג של דלוג וקפיצה. סוד ההשפעה להביא מערכהמסודרת בהויה, סדר זמנים, משטר ממלכה, כשיונק מתוך עולם עליון, מלא חייםויפעה רחבה ומלאה נהרה, הצנור שלה מוכרח להתקטן, להעזב ממקור שפעו, להתיתםמאם הבנים, מבינה עילאה. "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" - ר"תיתום, כדורשי רשומות קדושי עליון, ואביי בר"ת אשר בך ירוחם יתום הוהמסדר סדר המערכה משמא דגמרא. אם נתרחק הצנור מראשית מקורו, כדי שיוכל השטףלהיות מסודר, ולא תגבר שפעת האורה, המעלימה כל סדרים ומדלגת על ההרים ומקפצתעל הגבעות, הנה הכל נמשך ממקור החיים, אלו ואלו דברי אלהים חיים, ממקוררחבותה של הבינה העליונה, חכמת אלהים חיים, אשר לתבונתו אין חקר. משמאדגמרא בא הסדר, ודוקא איש עליוני, ארוך בדורו (נדה כ"ד) אבא שאול, הואנבחר והגון להכניס את אור הסדר, ממקור ההופעה הקדושה, העומדת למעלהמכל מדתם של סדרים, אל העולם המסודר. והמערכה מסתדרת,והקדושהבסדרה מקימת העולמים, ומונעת את הירידה, בסמכה בכחה את מה שמוכשר לפולע"י התמעטות האורה. סומך ד' לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים. והדבריםהולכים ונקבעים בסדר זמנים בקדימה ואיחור, "תשורי מראש אמנה". אבייהוה מסדר סדר המערכה, משמא דגמרא, ואליבא דאבא שאול. והנה התחיל בסדרהמערכה בדיוק, שכל עריכה היא כבר דבר שיש לו יחש לסדרים, קדושה דסדרא, ולאהתחיל מתרומת הדשן שהיא קודמת, (כקושית התוספות יומא ל"ג א'). כי התמציתהחמרית, המצטרפת ליסוד הקדושה, הנשאר במקומו ובמדרגתו, שהוא סוד תרומת הדשן,שעומד בקדושתו גם לאחר שנעשית מצותו (פסחים כ"ו),הרי הוא הואדוגמת האורהעליון, המופיע מאספקלריא המאירה, הנותן דרך למצות המעשיות, חיי עולם של תורתאמת, העומדת לפני סדר זמנים, ולפני כל דבר שיש לו הערכה עם סדר קדימהואיחור, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי היא "משל הקדמוני" (מכותי'), משלו של קדמונו של עולם, שהיא אוצרת בקרבה את הכחות, שהם סבות לכלהסדרים המופיעים מכחה, אבל היא בעצמה למעלה היא מכל סדר.
אורות התורה פרק ב פסקה א.
ענין תורה לשמה - לשם התורה. כימציאות החכמה הוא רצון השי'ת שתהי' בפעל, והיא מציאות יותר נחמדה ומעולהמכל מה שאפשר להחשב, ואין החסרון כי אם מצדנו, שמצד היותנו שקועים בגוף איןאנו מכירים כל ענין וחוזק ועילוי מציאותה. וחכמת התורה הרי היא הגילויהאלהי כפי רצונו ית' הבא מצד עבודתנו ותלמודנו. והנה כל הלומד תורה הוא מוציאמהכח אל הפעל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדשמצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן הוא מגדילהתורה ממש בלמודו, וכיון שהקב"ה רוצה שיגדיל תורה, הדרך הישרהוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול, שרוצה השי"ת בגילוימציאותו, שיתגדל יותר ויותר. ומכל שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממשבאור כפול.
אורות התורה פרק ט
כשמתערב בפלפול החפץ לשמח את עצמו בפלפולא -דאורייתא, אין זה נקרא תורה שלא לשמה חס וחלילה. כי עצם השמחה והסרת העצבותהוא גם כן מצוה רבה, והוא בכלל הטבת המדות, שהיא סגולתה של תורה.
יש שהענפים הרחוקים שעל פי פלפול מתרחקים -מהרעיון של תורה לשמה אצל כל אחד לפי מדרגת הכרתו ברוחניות התורה. ומתוך כךמי שהוא רוצה להתדבק בתורה לשמה, ולהשגיא פלפול בדקות הענינים המעשיים,צריך להעמיק את הרגשו הקדוש בערכה של תורה וקדושתה הכללית. עד שתבאההרגשה הכללית לידי מדת תוקף גדול ואדיר, עד שתתן כח בענפים הרחוקים מאד,שמתילדים על ידי חריצות המחשבה, שגם הם יתמשכו מהרעיון הקדוש של תורהלשמה.
קובץ ה פסקה י
הצורך הנפשי שבלימודים הוא היסודהתמציתי של כל מה שעושה פירות בעולם הרוחני, והוא המעין הנפשי של תורה לשמה, שממנונובע כל עושר מדעי. והפרטים הטכניים שבחלקי הידיעות, אינם כי אם כלים להריק אלתוכם אותו האור הגדול של התביעה הנשמתית, שכל אחד מזיל אל תוכם ממה שיש בשורשנשמתו. לעולם ילמד אדם ממה שלבו חפץ.
