הרב יורם מושקוביץ
לע"נ חברנו אריאל בן יהודה דרסינובר ז"ל
הם מבקשים את הארץ לאחוזה תמורת חלקם בארץ ישראל. לכאורה, הבקשה נראית תמימה
בפרשת השבוע, אנחנו נתקלים בפרשייה של בני גד ובני ראובן: "ומקנה רב, היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד וירעו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה".
בני גד ובני ראובן באים ואמרו למשה: "הארץ אשר הכה ד' לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה","אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה, אל תעברנו את הירדן". הם מבקשים את הארץ לאחוזה תמורת חלקם בארץ ישראל. לכאורה, הבקשה נראית תמימה- הרי באמת יש להם הרבה מקנה.
אך משהעונה להם: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה? ולמה תנואון [תניאון] את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ד'? כה עשו אבותיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ". משה רבינו קורא להם מרגלים, אך לא ברור מאיפה ה'התנפלות' הזו צצה. מה משה רבינו רוצה מהם? מה הקשר בין בקשתם של בני גד ובני ראובן לחטא המרגלים?
נבחן טוב את הדברים. הם באים אל משה ואומרים "גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפינו", ורש"י אומר שהם מקדימים את הצאן לערים, ואילו בתשובת משה רבינו, קודם כל כתוב "תנו לכם ערים לטפכם", ואז "גדרות לצאנכם". ההבדל הזה הוא לא סתם הבדל סמנטי.
לפי הזוהר הקדוש, המרגלים לא תפסו את הארץ כהופעת מלכות ד'. הם תפסו את הארץ כצד כלכלי, זה נבע מהפחד שהם ירדו מהרמה הרוחנית שהייתה להם. על זה אומר להם הקב"ה: לא יפה שתורתי קיבלתם ומלכותי לא קיבלתם. הנאתם של המרגלים את בני ישראל מלהיכנס לארץ היא גם מהסיבה הזו – אי ראיית הארץ כהופעת של מלכות ד'.
ברגע שהגישה לבוא לארץ היא מצד הופעת מלכות ד' , הכל משתנה.
ברגע שהגישה לבוא לארץ היא מצד הופעת מלכות ד' , הכל משתנה. כשהם מקדימים את גדרות הצאן לערים, הם עושים מהכלכלה מרכז. אומר להם משה: לא. אתם רוצים גדרות צאן? קודם כל תבנו ערים לטפכם, זה העיקר.
יותר מזה- כשהם אומרים אנחנו נחלץ חושים, הם אומרים "לפני בני ישראל". שמשה עונה להם "אם תחלצו לפני ד' למלחמה, ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ד' עד הורישו את איביו מפניו, ונכבשה הארץ לפני ד', ואחר תשבו והייתם נקיים מד' ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ד'".ארבע פעמים בשתי הפסוקים מוזכר לפני ד'. משה רבינו רוצה להגיד להם: תדעו לכם, אתם כובשים את הארץ לפני ד' שכחתם את העיקר. משה רבינו אמנם מסכים לתנאי שהם אמרו, אבל מדגיש להם שהכיבוש של ארץ ישראל הוא לא בא כדי ליצור צד כלכלי. לא באים לארץ ישראל כדי שיהיו גדרות צאן לצאננו. באים לארץ ישראל לנחול נחלה לפני ד', הצאן זה שלב שני.
הם תפסו את הנקודה שהנחלה היא קודם כל 'שם',לא הצד הכלכלי.
גם משה רבינו מתלהב מבנות צלפחד בדיוק בגלל הנקודה הזו – כנראה שבנות צלפחד לא באו אל משה רבינו בטענה שאין להן פרנסה או נחלה,אלא שלא יהיה להן שם. משה רבינו אומר להם- הם תפסו את הנקודה שהנחלה היא קודם כל 'שם',לא הצד הכלכלי. ברגע שמשה רבינו רואה את גישתם, הוא מתלהב מהם, ובזכות זה זכו לפרשה שנכתבה על ידם.
לע"נ חברנו אריאל בן יהודה דרסינובר ז"ל
הם מבקשים את הארץ לאחוזה תמורת חלקם בארץ ישראל. לכאורה, הבקשה נראית תמימה
בפרשת השבוע, אנחנו נתקלים בפרשייה של בני גד ובני ראובן: "ומקנה רב, היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד וירעו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה".
בני גד ובני ראובן באים ואמרו למשה: "הארץ אשר הכה ד' לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה","אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה, אל תעברנו את הירדן". הם מבקשים את הארץ לאחוזה תמורת חלקם בארץ ישראל. לכאורה, הבקשה נראית תמימה- הרי באמת יש להם הרבה מקנה.
אך משהעונה להם: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה? ולמה תנואון [תניאון] את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ד'? כה עשו אבותיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ". משה רבינו קורא להם מרגלים, אך לא ברור מאיפה ה'התנפלות' הזו צצה. מה משה רבינו רוצה מהם? מה הקשר בין בקשתם של בני גד ובני ראובן לחטא המרגלים?
נבחן טוב את הדברים. הם באים אל משה ואומרים "גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפינו", ורש"י אומר שהם מקדימים את הצאן לערים, ואילו בתשובת משה רבינו, קודם כל כתוב "תנו לכם ערים לטפכם", ואז "גדרות לצאנכם". ההבדל הזה הוא לא סתם הבדל סמנטי.
לפי הזוהר הקדוש, המרגלים לא תפסו את הארץ כהופעת מלכות ד'. הם תפסו את הארץ כצד כלכלי, זה נבע מהפחד שהם ירדו מהרמה הרוחנית שהייתה להם. על זה אומר להם הקב"ה: לא יפה שתורתי קיבלתם ומלכותי לא קיבלתם. הנאתם של המרגלים את בני ישראל מלהיכנס לארץ היא גם מהסיבה הזו – אי ראיית הארץ כהופעת של מלכות ד'.
ברגע שהגישה לבוא לארץ היא מצד הופעת מלכות ד' , הכל משתנה.
ברגע שהגישה לבוא לארץ היא מצד הופעת מלכות ד' , הכל משתנה. כשהם מקדימים את גדרות הצאן לערים, הם עושים מהכלכלה מרכז. אומר להם משה: לא. אתם רוצים גדרות צאן? קודם כל תבנו ערים לטפכם, זה העיקר.
יותר מזה- כשהם אומרים אנחנו נחלץ חושים, הם אומרים "לפני בני ישראל". שמשה עונה להם "אם תחלצו לפני ד' למלחמה, ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ד' עד הורישו את איביו מפניו, ונכבשה הארץ לפני ד', ואחר תשבו והייתם נקיים מד' ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ד'".ארבע פעמים בשתי הפסוקים מוזכר לפני ד'. משה רבינו רוצה להגיד להם: תדעו לכם, אתם כובשים את הארץ לפני ד' שכחתם את העיקר. משה רבינו אמנם מסכים לתנאי שהם אמרו, אבל מדגיש להם שהכיבוש של ארץ ישראל הוא לא בא כדי ליצור צד כלכלי. לא באים לארץ ישראל כדי שיהיו גדרות צאן לצאננו. באים לארץ ישראל לנחול נחלה לפני ד', הצאן זה שלב שני.
הם תפסו את הנקודה שהנחלה היא קודם כל 'שם',לא הצד הכלכלי.
גם משה רבינו מתלהב מבנות צלפחד בדיוק בגלל הנקודה הזו – כנראה שבנות צלפחד לא באו אל משה רבינו בטענה שאין להן פרנסה או נחלה,אלא שלא יהיה להן שם. משה רבינו אומר להם- הם תפסו את הנקודה שהנחלה היא קודם כל 'שם',לא הצד הכלכלי. ברגע שמשה רבינו רואה את גישתם, הוא מתלהב מהם, ובזכות זה זכו לפרשה שנכתבה על ידם.
