הרב חיים גנץ
תוקפו של מרדכי
המרכז של פורים הוא קריאת המגילה, שע"פ הגמרא במגילה היא תחליף להלל. להלל את הקב"ה זה לתאר התרחשות, אך לא רק בחיצוניותה אלא גם בפנימיותה. אמנם המגילה היא תיאור חיצוני של סיפור ההצלה של עם ישראל, אבל "מרדכי ידע את כל אשר נעשה"- לא רק את מה שנעשה בחוץ אלא גם את ההתרחשות הפנימית, שהיא בעצם הליבה של המגילה. ההתרחשות היא בעצם התרחשות ליבית שנעשית בתוך עם ישראל.
המגילה היא תיאור חיצוני של סיפור ההצלה של עם ישראל, אבל "מרדכי ידע את כל אשר נעשה", לא רק את מה שנעשה בחוץ אלא גם את ההתרחשות הפנימית, שהיא בעצם הליבה של המגילה. כל ההתרחשות היא בעצם התרחשות ליבית שנעשית בתוך עם ישראל.
"ותכתוב אסתר את כל תוקף". בפשט הפסוקים, הכוונה היא ל"לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם"- אסתר כתבה בצורה יותר תקיפה את ציווי מרדכי לחוג את שני ימי הפורים. גם מרדכי כותב "ולא יעבור". לכאורה לא מובן מה הקושי הגדול בלקבל את חגיגת ימי הפורים?
כנראה שהיה ברור שגם עוד אחרי ימי הפורים עם ישראל יתגלגל בכל מיני גלגולים מסובכים, ויהיה קשה מאוד לחזור על האמירה שדבר ד' מוביל את המציאות. כדי לחגוג את הניצחון של עם ישראל גם בזמנים של גלות בהם נהיה מפסידים, או לחילופין בזמנים שבהם נסתכל אחורה ונראה את כל החגיגה שבה הריגת המן ואנשים תופסת מקום מרכזי בסיפור הזה- כנראה שבשביל זה היה צריך התחזקות.
אבל הגמרא גם אומרת ש"כל תוקף" הכוונה- שהמגילה היא התוקף. מתחילת המגילה עד סופה תוקפו של אחשוורוש, אחשוורוש פותח את המגילה ואחשוורוש מסיים את המגילה "וישם המלך אחשורוש מס". המסגרת היא- "אכתי עבדי אחשוורוש אנן". זו גם הסיבה שלא אומרים הלל בפורים, כי המסגרת של המגילה משאירה אותנו במקום נמוך- הרי גם בסופה אנחנו נשארים תחת השלטון של אחשוורוש. מצד שני זה עומק הנס, שבמצבים מסובכים הקב"ה מציל אותנו. הצד השני בפרק ב' זה תוקפו של מרדכי, הצד השלישי בפרק ג' זה תוקפו של המן והצד הרביעי זה תוקפו של הנס.
מהו תוקפו של מרדכי?- מרדכי הוא זה שיצר את המהפיכה. ה'מנות הלוי' מסביר שבדור הזה היו עוד צדיקים - גם חנניה מישאל ועזריה היו. בדורו של נבוכדנאצר הם מסרו את נפשם על קידוש ד' למרות שהנביא אמר להם להתחבא. אך בדור הזה רק מרדכי עמד מול המן לכפר בעמידתו הזקופה על מה שאחרים השתחוו ונהנו מסעודתו של אותו רשע. זה מה שהמן אומר לפי ה'מנות הלוי'- אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. אני כועס על זה שהוא לא משתחווה בשער המלך. אם הוא לא היה שם אז לא הייתי כועס, כי הייתי אומר שיהודים לא רוצים להסתבך עם עבודה זרה. כשהמן רואה את מרדכי יושב שם, הוא מבין שהכוונה של מרדכי זה להיות הנציג של כל עם ישראל. לכן, בעמידתו הזקופה הוא מכפר על כולם ופועל בשליחות כולם.
בעמידתו הזקופה הוא מכפר על כולם ופועל בשליחות כולם
כשאסתר מבקשת ממרדכי לכנוס את כל היהודים, היא בעצם אומרת שאם מרדכי לא יכנוס את כל היהודים סביבו- אין לה מה לבוא לדבר אל המלך. פוליטיקה עוזרת רק כשיש לה כיסוי פנימי בנפשות שלנו- רק כשעם ישראל נמצא במקום הנכון שלו אז פוליטיקה עוזרת. נשאלת השאלה: איך מרדכי יכנוס את כל היהודים, אם הוא זה שבניגוד לכל היהודים לא השתחווה להמן, יצר פרובוקציה שהתגלתה ככישלון כי בגללה אחשוורוש והמן גזרו כלייה על היהודים? הנקודה היא שכיוון שאחשוורוש, שעם ישראל רצה ללכת איתו, הסכים עם גזירת המן, היה ברור לכולם שמרדכי צדק. מי שחשב שהוא יקטין ראש וילך עם אחשוורוש כדי שיקלו עליו, התבדה. לכן מרדכי הצליח לכנוס את כולם סביבו.
מרדכי הוא שקול כנגד כל ישראל. הוא זה שיודע את כל אשר נעשה- כלומר מבין לעומק את ההתרחשות. הקב"ה שתל אותו כדי להוציא לפועל ולחשוף את הנשמה והעוצמה של עם ישראל גם במצבים מסובכים. העמידה הזו של מרדכי היא זו שפועלת אחר כך על כל ישראל- אנחנו מתכנסים סביבו להתרומם יחד. זו דוגמה חיה ללקיחת אחריות בכל מיני מצבים כאלה שבהם המציאות הפוליטיתהיא סבוכה. אפשר וצריך לטפל גם בעניינים הפוליטיים, אבל בעיקר מה שצריך זה שמישהו בשליחות האומה יזקוף את הקומה הרוחנית של האומה. זה בעצם שורש הפיתרון לכל התסבוכות, ומכח זה אפשר להצליח גם בצדדים הפוליטיים והביטחוניים שבהם צריך להצליח.
המרכז של פורים הוא קריאת המגילה, שע"פ הגמרא במגילה היא תחליף להלל. להלל את הקב"ה זה לתאר התרחשות, אך לא רק בחיצוניותה אלא גם בפנימיותה. אמנם המגילה היא תיאור חיצוני של סיפור ההצלה של עם ישראל, אבל "מרדכי ידע את כל אשר נעשה"- לא רק את מה שנעשה בחוץ אלא גם את ההתרחשות הפנימית, שהיא בעצם הליבה של המגילה. ההתרחשות היא בעצם התרחשות ליבית שנעשית בתוך עם ישראל.
המגילה היא תיאור חיצוני של סיפור ההצלה של עם ישראל, אבל "מרדכי ידע את כל אשר נעשה", לא רק את מה שנעשה בחוץ אלא גם את ההתרחשות הפנימית, שהיא בעצם הליבה של המגילה. כל ההתרחשות היא בעצם התרחשות ליבית שנעשית בתוך עם ישראל.
"ותכתוב אסתר את כל תוקף". בפשט הפסוקים, הכוונה היא ל"לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם"- אסתר כתבה בצורה יותר תקיפה את ציווי מרדכי לחוג את שני ימי הפורים. גם מרדכי כותב "ולא יעבור". לכאורה לא מובן מה הקושי הגדול בלקבל את חגיגת ימי הפורים?
כנראה שהיה ברור שגם עוד אחרי ימי הפורים עם ישראל יתגלגל בכל מיני גלגולים מסובכים, ויהיה קשה מאוד לחזור על האמירה שדבר ד' מוביל את המציאות. כדי לחגוג את הניצחון של עם ישראל גם בזמנים של גלות בהם נהיה מפסידים, או לחילופין בזמנים שבהם נסתכל אחורה ונראה את כל החגיגה שבה הריגת המן ואנשים תופסת מקום מרכזי בסיפור הזה- כנראה שבשביל זה היה צריך התחזקות.
אבל הגמרא גם אומרת ש"כל תוקף" הכוונה- שהמגילה היא התוקף. מתחילת המגילה עד סופה תוקפו של אחשוורוש, אחשוורוש פותח את המגילה ואחשוורוש מסיים את המגילה "וישם המלך אחשורוש מס". המסגרת היא- "אכתי עבדי אחשוורוש אנן". זו גם הסיבה שלא אומרים הלל בפורים, כי המסגרת של המגילה משאירה אותנו במקום נמוך- הרי גם בסופה אנחנו נשארים תחת השלטון של אחשוורוש. מצד שני זה עומק הנס, שבמצבים מסובכים הקב"ה מציל אותנו. הצד השני בפרק ב' זה תוקפו של מרדכי, הצד השלישי בפרק ג' זה תוקפו של המן והצד הרביעי זה תוקפו של הנס.
מהו תוקפו של מרדכי?- מרדכי הוא זה שיצר את המהפיכה. ה'מנות הלוי' מסביר שבדור הזה היו עוד צדיקים - גם חנניה מישאל ועזריה היו. בדורו של נבוכדנאצר הם מסרו את נפשם על קידוש ד' למרות שהנביא אמר להם להתחבא. אך בדור הזה רק מרדכי עמד מול המן לכפר בעמידתו הזקופה על מה שאחרים השתחוו ונהנו מסעודתו של אותו רשע. זה מה שהמן אומר לפי ה'מנות הלוי'- אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. אני כועס על זה שהוא לא משתחווה בשער המלך. אם הוא לא היה שם אז לא הייתי כועס, כי הייתי אומר שיהודים לא רוצים להסתבך עם עבודה זרה. כשהמן רואה את מרדכי יושב שם, הוא מבין שהכוונה של מרדכי זה להיות הנציג של כל עם ישראל. לכן, בעמידתו הזקופה הוא מכפר על כולם ופועל בשליחות כולם.
בעמידתו הזקופה הוא מכפר על כולם ופועל בשליחות כולם
כשאסתר מבקשת ממרדכי לכנוס את כל היהודים, היא בעצם אומרת שאם מרדכי לא יכנוס את כל היהודים סביבו- אין לה מה לבוא לדבר אל המלך. פוליטיקה עוזרת רק כשיש לה כיסוי פנימי בנפשות שלנו- רק כשעם ישראל נמצא במקום הנכון שלו אז פוליטיקה עוזרת. נשאלת השאלה: איך מרדכי יכנוס את כל היהודים, אם הוא זה שבניגוד לכל היהודים לא השתחווה להמן, יצר פרובוקציה שהתגלתה ככישלון כי בגללה אחשוורוש והמן גזרו כלייה על היהודים? הנקודה היא שכיוון שאחשוורוש, שעם ישראל רצה ללכת איתו, הסכים עם גזירת המן, היה ברור לכולם שמרדכי צדק. מי שחשב שהוא יקטין ראש וילך עם אחשוורוש כדי שיקלו עליו, התבדה. לכן מרדכי הצליח לכנוס את כולם סביבו.
מרדכי הוא שקול כנגד כל ישראל. הוא זה שיודע את כל אשר נעשה- כלומר מבין לעומק את ההתרחשות. הקב"ה שתל אותו כדי להוציא לפועל ולחשוף את הנשמה והעוצמה של עם ישראל גם במצבים מסובכים. העמידה הזו של מרדכי היא זו שפועלת אחר כך על כל ישראל- אנחנו מתכנסים סביבו להתרומם יחד. זו דוגמה חיה ללקיחת אחריות בכל מיני מצבים כאלה שבהם המציאות הפוליטיתהיא סבוכה. אפשר וצריך לטפל גם בעניינים הפוליטיים, אבל בעיקר מה שצריך זה שמישהו בשליחות האומה יזקוף את הקומה הרוחנית של האומה. זה בעצם שורש הפיתרון לכל התסבוכות, ומכח זה אפשר להצליח גם בצדדים הפוליטיים והביטחוניים שבהם צריך להצליח.
