הרב חיים גנץ
התכנסות לבית המדרש
אנו מתפללים לחזור למצב הבריא שלנו- לבית המדרש.
לכל אחד יש לו את המקום שלו, זאת אומרת: את הקביעות והיציבות שלו. 'המקום' האמיתי שלכל אדם זה בית המדרש, שם אנחנו במציאות הבריאה של החיבור לתורה. הרב צבי יהודה זצ"ל היה מקפיד להגיד שכשאדם הולך מהישיבה הביתה הוא הולך ל'בית ההורים', כי באמת הבית זה הישיבה. זה המקום בו אתה מחובר למרכז החיוניות שלך, ויש בנוסף את "בית ההורים".
כרגע אנחנו מחזקים את בית ההורים. צריך לשמוח בזכות הזו, אבל הגיע הזמן שאנחנו נחזור לעצמנו ונתרכז במשימה המרכזית שלנו, שהיא להיות שלוחים – שלוחי דרחמנא ושלוחי "דידן"(שלעם ישראל)(יומא יט.) כדי להקים עולם של תורה. זה בא לידי ביטוי קודם כל בכל אחד מאיתנו. כתוצאה מכך נזכה בעז"ה לבנות בית מדרש עוצמתי שיחזיק על גביו את כל המגדלים הגבוהים שמסביב לנו.
על הפסוק "ויתיצבו בתחתית ההר" שנאמר לפני מתן תורה, מתארים לנו חז"ל ש"כפה עליהם הר כגיגית"(שבת פח:). לנו זה מצטייר תחת הכותרת: יש לכם שנייה אחת להגיד שאתם רוצים לקבל את התורה, כי אם לא תקבלו אותה אתם נמעכים תחת ההר. אבל הרב זצ"ל מסביר שהכוונה ב"ויתיצבו" היא ש'ההר', כלומר העולם, נשען ועומד על עם ישראל. עם ישראל מתיצב לא בשולי ההר, אלא עם ישראל מחזיק בקופה זקופה את כל העולם על גביו. כתוצאה מזה, מכיוון שהשליחות שלנו היא להחזיק את העולם על גבינו, היא גם מחייבת ש"אם לאו- שם תהא קבורתכם". העולם צריך אותנו ותובע מאיתנו את תפקידנו, לכן אם נשכח את תפקידנו העולם יזכיר לנו שאנחנו חייבים לחזור לעצמנו.
אנו חוזרים לנקודה המרכזית בה העולם צריך לגלות את יכולת ההתכנסות שלו
הקורונה גורמת במישור הפרטי להתכנסות, ובמישור הלאומי להסתגרות וחזרה מהגלובליזציה אל הלאומיות. מזווית הראיה שלנו, אלו תהליכים תומכי פנימיות. אחרי שהעולם מראה את יכולותיו לשלוח זרועות עד הירח ולהתפשט על פני תבל, אנו חוזרים לנקודה המרכזית בה העולם צריך לגלות את יכולת ההתכנסות שלו. עכשיו צריך לחדש את הקומה הפנימית בכיוון הפוך לגמרי- התכנסות פנימה אל נקודת החיים המרכזית, שרק מכוחה יש משמעות לכל העולם המתפתח הזה.
יש התכנסות אישית לבית. כמו שהרב זצ"ל מסביר לגי בחנוכה, אם רוצים לדבר על על כוח הרצון והתמודדות של עם ישראל, על הטהרה שלו – מדברים על הבית. הטהרה היא מערכת היחסים הזוגית, ויחסי הורים וילדיהם. העוצמה הרוחנית של עם ישראל באה לידי ביטוי בהנהגת הבית וכל מערכות היחסים שלה. זה משקף איך האדם חי עם אשתו בצורה תמידית של "ואהבת לרעך כמוך" בלי הפסקה, ואיך אדם שנמצא עם ההורים שלו נדרש לתקופה ארוכה להחזיק כל הזמן את הראש במערכת יחסים בריאה עם ההורים. כל המערכות האלה מביאות לידי ביטוי מסכם את העולם הפנימי של עם ישראל בחוט השדרה החזק המתמיד והקבוע שלו. הקביעות הטבעית והמוסרית היא דבר ישראלי מיוחד.
למרות שהתנאים לא קלים, אנחנו רוצים עכשיו לחזור לאיתננו ולחזק את הגבורה של עמל התורה בכל העוצמה. עם רצינות ואחריות של עמל ועבודה, מתוך שאיפות גדולות- כל אחד על פי היכולות שלו- לגדול בתורה, להעמיק בתורה, לזכות לקניין תורה עם כמה שיותר הרחבה, שינון וחזרה.
נשתדל להתרומם מתוך הניסיון של לימוד תורה כשהתנאים החיצוניים מקשים עלינו, ובסופו של דבר נרוויח מזה את תכונת המלחמה והגבורה על בניין התורה של כל אחד מאיתנו ועל האחריות הכללית שלנו.
אנו מתפללים לחזור למצב הבריא שלנו- לבית המדרש.
לכל אחד יש לו את המקום שלו, זאת אומרת: את הקביעות והיציבות שלו. 'המקום' האמיתי שלכל אדם זה בית המדרש, שם אנחנו במציאות הבריאה של החיבור לתורה. הרב צבי יהודה זצ"ל היה מקפיד להגיד שכשאדם הולך מהישיבה הביתה הוא הולך ל'בית ההורים', כי באמת הבית זה הישיבה. זה המקום בו אתה מחובר למרכז החיוניות שלך, ויש בנוסף את "בית ההורים".
כרגע אנחנו מחזקים את בית ההורים. צריך לשמוח בזכות הזו, אבל הגיע הזמן שאנחנו נחזור לעצמנו ונתרכז במשימה המרכזית שלנו, שהיא להיות שלוחים – שלוחי דרחמנא ושלוחי "דידן"(שלעם ישראל)(יומא יט.) כדי להקים עולם של תורה. זה בא לידי ביטוי קודם כל בכל אחד מאיתנו. כתוצאה מכך נזכה בעז"ה לבנות בית מדרש עוצמתי שיחזיק על גביו את כל המגדלים הגבוהים שמסביב לנו.
על הפסוק "ויתיצבו בתחתית ההר" שנאמר לפני מתן תורה, מתארים לנו חז"ל ש"כפה עליהם הר כגיגית"(שבת פח:). לנו זה מצטייר תחת הכותרת: יש לכם שנייה אחת להגיד שאתם רוצים לקבל את התורה, כי אם לא תקבלו אותה אתם נמעכים תחת ההר. אבל הרב זצ"ל מסביר שהכוונה ב"ויתיצבו" היא ש'ההר', כלומר העולם, נשען ועומד על עם ישראל. עם ישראל מתיצב לא בשולי ההר, אלא עם ישראל מחזיק בקופה זקופה את כל העולם על גביו. כתוצאה מזה, מכיוון שהשליחות שלנו היא להחזיק את העולם על גבינו, היא גם מחייבת ש"אם לאו- שם תהא קבורתכם". העולם צריך אותנו ותובע מאיתנו את תפקידנו, לכן אם נשכח את תפקידנו העולם יזכיר לנו שאנחנו חייבים לחזור לעצמנו.
אנו חוזרים לנקודה המרכזית בה העולם צריך לגלות את יכולת ההתכנסות שלו
הקורונה גורמת במישור הפרטי להתכנסות, ובמישור הלאומי להסתגרות וחזרה מהגלובליזציה אל הלאומיות. מזווית הראיה שלנו, אלו תהליכים תומכי פנימיות. אחרי שהעולם מראה את יכולותיו לשלוח זרועות עד הירח ולהתפשט על פני תבל, אנו חוזרים לנקודה המרכזית בה העולם צריך לגלות את יכולת ההתכנסות שלו. עכשיו צריך לחדש את הקומה הפנימית בכיוון הפוך לגמרי- התכנסות פנימה אל נקודת החיים המרכזית, שרק מכוחה יש משמעות לכל העולם המתפתח הזה.
יש התכנסות אישית לבית. כמו שהרב זצ"ל מסביר לגי בחנוכה, אם רוצים לדבר על על כוח הרצון והתמודדות של עם ישראל, על הטהרה שלו – מדברים על הבית. הטהרה היא מערכת היחסים הזוגית, ויחסי הורים וילדיהם. העוצמה הרוחנית של עם ישראל באה לידי ביטוי בהנהגת הבית וכל מערכות היחסים שלה. זה משקף איך האדם חי עם אשתו בצורה תמידית של "ואהבת לרעך כמוך" בלי הפסקה, ואיך אדם שנמצא עם ההורים שלו נדרש לתקופה ארוכה להחזיק כל הזמן את הראש במערכת יחסים בריאה עם ההורים. כל המערכות האלה מביאות לידי ביטוי מסכם את העולם הפנימי של עם ישראל בחוט השדרה החזק המתמיד והקבוע שלו. הקביעות הטבעית והמוסרית היא דבר ישראלי מיוחד.
למרות שהתנאים לא קלים, אנחנו רוצים עכשיו לחזור לאיתננו ולחזק את הגבורה של עמל התורה בכל העוצמה. עם רצינות ואחריות של עמל ועבודה, מתוך שאיפות גדולות- כל אחד על פי היכולות שלו- לגדול בתורה, להעמיק בתורה, לזכות לקניין תורה עם כמה שיותר הרחבה, שינון וחזרה.
נשתדל להתרומם מתוך הניסיון של לימוד תורה כשהתנאים החיצוניים מקשים עלינו, ובסופו של דבר נרוויח מזה את תכונת המלחמה והגבורה על בניין התורה של כל אחד מאיתנו ועל האחריות הכללית שלנו.
