הרב דוד טורנר
ברכם,טהרם, רחמם. האורות העליוניםכשהם מופיעים על הנשמה, על נשמת הכלל ועל נשמת הפרט, הם מרחיבים את מהותה,מעצמים את הויתה, ומעלים אותה למרומי האשר הנצחי. וזאת היא הברכה, המושפעתמחסד אל עליון. אמנם כשם שהאור העליון, המותאם אל שרש הנשמה, הוא מלאברכה, ככה הכח המוגבל והמצומצם של הנפש האנושית, וכל כח מחובר בהגבלהומצרים הוא אחוז במגרעותיו, שהן הן טומאותיו, והרי הכח הזה צריך הוא טהרה, כדי שהשפעהעליון המבורך יחול עליו, על עצם העצמיות של נושא הברכה כולו בכל חלקיו.ע"כ הננו מבקשים ביחד : ברכם, טהרם. וכאשר הברכה היא מיסוד הרחבת החסד,הנוהר ומתפשט בלא מצרים, והטהרה היא ממקור היסוד של הגבורה המצמצמת, שבשפלהתפשטותה, הרי הנושא צריך טהרה.וכשההשפעות הללו מתמזגות ביחד מתגלה תכןהרחמים בעולם, הממזג את החסד ואת הגבורה. וע"כ הננו אומרים : רחמם,ברחמיך הרבים, המאחדים את הברכה ואת הטהרה.
ברחמיךהרבים
עולת ראיהא עמוד קב
לא על צדקותינו אנחנו מפיליםתחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. זהו כלל גדול, לכל התפלות שאנו מתפללים, שהןתחנונים, "רחמים ותחנונים", שאינם מיוסדים על צדקותינו כלל וכלל.כיכל צדקת הנבראים הלא היא מוגבלת, ועלולה לשינויים ולירידות, והתפלה היאמיוסדת לרומם אותנו למצב עליון, למצב שיש לו רק התרוממות ולא השפלה, רק עליהולא ירידה, מצב שהוא רחב במרחבי יה ואין בו שום צמצום והגבלה, "נחלה בלימצרים", "הרחב פיך ואמלאהו". ועל כן אין הפלת תחנונינו יכולהלהיות על צדקותינו, כי על רחמיך הרבים. ומזה באה ההשפעה, שכל הצדקות כולןשלנו אינן אלא דרכים, שאנו מתקרבים על ידם להביע את התכן העליון, להתקרבלרחמיו הרבים של רבון כל העולמים שכל אור וכל חיים, כל חסד וכל ברכה, כל טובהוכל ישועה, מהם הם נובעים.
עולת ראיהא עמוד קצו
בא"י אמ"ה, האל, האב, הרחמן. אנו מדברים ע"ד היכולת המוחלטהשל יוצר כל ב"ה, וע"ד היחש המלא, שחסדו הגדול מתיחש לבריותיו,וע"ד הרצון המוחלט להיטיב לכל. בזמן ששלשת התנאים יחד הם מקובצים, אזבטחון בואה של הישועה הוא ברור. האל, בעל היכולת והגבורה האין סופית, האב,המתיחש לכל יצוריו ביחש האב אל בניו. הוא האב האמתי מחולל כל, מה שהאבבתכונה המוגבלת של כל נוצר איננו כ"א חלקי, והרבה חלקים של המהות, הרוחנית והחמרית, של הבנים, באים ממקורות אחרים, ע"פההזנה והגידול, ועצם החיים הלא ממקור החיים הם באים, מהקב"ה הנותן נשמהלכל חי, אבל הוא יתברך שמו הוא האב האמתי לכל החלקים, שכולם מחסדו הם באים,ובשפעו הם קימים ועומדים. והחפץ להיטיב הוא מקושר עם מדת הטובה המוחלטת הבלתי- גבולית, שהוא תכן הרחמים המקוריים שכלמדת רחמים בעולמים כולם ממנו היא נשאבת, הרחמן. ומלכותו מלכות כל עולמים,שאנו מברכים, הלא היא מעוטרת בשלשת המדות הללו גם יחד. באאי אמ"ה, האל,האב, הרחמן.
עין איהברכות ב פסקה מח
ומה שחטאתי לפניךמרק ברחמיך הרבים.החטא, לבד העונש שראוי להתחייב עבורו, הוא פוגם את התכונות, וצריך הטבעלהשתנות לחזור לטוב. והעמדת התכונות לטוב כאילו לא נעשה החטא, זוהי המריקה.ולפעמים אין התכונות משתנות כ"א ע"י יסורין. והמריקה שברחמי ד'הרבים, היינו שיזדמנו לו סיבות טובות, שיראה נועם הצדק והדרת החסד ע"ישיזדמנו לו חברים צדיקים, ויראה לעולם פעולות טובות יוצאות מכל דבר חסד וצדקהוכיו"ב, שבאלה הדברים כשהם מתמידים משתנות התכונות לטוב.
אגרת תקט
ע"דיחושו לבניו שי', הנה את דעתי יודע כבודו מאז, שאני אחוז בזה במדת-החסד מבלי שוםנטי' אחרת, ומימיני בל אמוט בע"ה.ברחמים רבים עלינולהביט על הבנים המבולבלים ברעיון ובמעשה בדורנו, לתמכם בכל אשרתשיגידנו, לקרבם להתורה והיהדות בכל דרכי-נועם שבעולם. ודעתי היא, שצריך שיהי' יקרבעינינו קורטוב אחד של טוב שנרויח מהם, אפילו אם לא יעלה הרבה בידינו. אבללעומת-זה אני מכבד מאד את נטיית לב כת"ר לאמונת-חכמים, שלא לסור מדעת מורוהרה"צ שי'. ע"כ נתינת-עצה מצדי לכת"ר בשאלה קשה זו היא מעבודותהקשות שבמקדש הוראה זו, של הדרכת דרכי-חיים של ההנאת עצה. לדעתי יש ניצוץ קדוש בכל נפש ישראלית,וכשמקרבים ומחבבים מעירים את. הניצוץ הטוב והי' לשלהבת-קודש. ובהמשך-הזמן יהי'יכול לפעול גם אצל בנו גם אצל משפחתם שיתנהגו בכל דרכי היהדות, ולחבב עליהם אתקדושת ישראל ע"פ דקדוקי-תורה בקדושה וטהרה, לתן להם משל מכמה בתיםאינטיליגנטים באשכנז, שהם מתפארים בגאוןבמה שהם הולכים בדרכי-היהדות בכל הפרטים, בעניני כשרות-הבית וחיי-המשפחה, ובזה הםבאמת מפוארים ונהדרים, וחוט-של-חסד של קדושת-ישראל חופף עליהם, להוסיף יפעה עלכבודם וחייהם המהודרים בתכסיס של עושר וגבירות. ובאופן-התקרבות יש תקוה גםמהצעירים כולם, כי ככל אשר יראו שהרתוק שבין האבות לבנים אינו ניתק בשבילשגיאותיהם, שהם עושים בדרכי-חייהם מפני החושך של הדור, ככה מוכרחים רגשי-תשובהנסתרים להתנוצץ בלבבם, והרגש מביא לידי מעשה, ומעשה מביאה לידי אמונה, עד שמציליןע"י הדרכה זו נפשות ודורות, בעה"י.
ה סב. האורטודוכסיה האשכנזית היא הדרכה נאותהלצדיקים גמורים, בעלי סדר ומשטר בכל הליכות חייהם, מתוקני המדות והמזגים מיסודם,אבל אין בה אותה תכונת הדליגה הראויה לבעלי תשובה. החסידות לקחה לה את התוכןהתשובתי לאופי קבוע, ובשביל כך יש בה אותו הברק הפתאומי, והעליות המחשביות המורדותבכל הדרגות. היהדות הליטאית יש בתוכיותה תמצית מאוצרת משני התכנים, סידור מודרגלצדיקים, ונוחם פנימי, ואופן התעמרות בעצמיותו, כשהתשובה מחייבת. אלא שעל פי רובהיא מספגת את התשובה לא בדליגה ציורית לבד, אלא בחומר מעשים ובהרבות תורה, וחשבוןנפש אטי, ההולך ונמזג בתוך סידור החיים התמידיים. וסוף כל סוף צריכים אנו למיזוגפנימי של שלשת הפלגים הללו, והתחברותם של אוצרותיהם המסויימים לעושר גדול אחד.
צדקתךתמיד גמלם. בזמן שאין שם חבור, של הברכה עם הטהרה,אז אע"פ שנמצאת היא הברכה, ומאירה היא לפעמים בברקיה העליונים עלההויות, אבל לא תמיד תוכל צדקה זו להתקים. כי חוסר הטהרה מביא שאיזה כעורואיזה טמטום מתעורר להפסיק את שפעתה העליונה של ברכת שמים הנאצלה.וחוץ ממה שהברכה, כ"ז שלא נתחברה עם הטהרה, אינה יכולה להיות תמידית,גם אינה יכולה להיות הולמת אל העולם ואל האדם, אל ההויה הכללית ואלהפרטית, בתור גמול, הראוי להם מצד עצמם.אבל בזמן שהברכה והטהרהמתאחדות ומתחברות ביחד, אז באה הצדקה העליונה בקביעותה ותמידותה, והיאמתאמת למקבליה, בתור גמול הראוי להם לפי מדתם, שהיא תכלית האשר, ששמחתעולמים קשורה בה. צדקתך תמיד גמלם.
קובץ ו עג
אנו מדברים עלדבר הצדק בעצמו, בהתגשמותו במציאות, ועל דבר האידיאל של הצדק, כשהוא זורח בנשמה,כשהוא מצוייר ונשאף. אנו אומרים שהשאיפה האידיאלית של הצדק מלאה היא עושר של צדקיותר מהצדק המתגשם במציאות. הצדק המתגשם יונק הוא את ברכתו, מקבל את שפעו,מהאידיאל המופשט של הצדק. והאידיאל המופשט, לא בכל עוזו יכול הוא להשפיע את צדקועל הצדק, אלא על פי התוכן המצומצם הראוי להצדק המתגשם בעולמים לקבל. וזה הצינורהמשפיע להצדק המתגשם במציאות, הרי הוא מקור הצדק בדרך קירוב, כלומר מקור השפעת לשדהצדק להצדק המתגשם. וכשהצדק המתגשם יונק מצדיק יסוד עולם זה את שפעו, הכל שמח, חיומלא אורה, ברכה וקדושת עולמים, עז וחדוה, וקול רינה וישועה באהלי צדיקים, צדיקוצדק.
עולת ראיהא עמ' כא
משוך חסדךליודעיך, וצדקתך לישרי לב. אורהחסד האצילי, שהדר הרוחניות עליו הוא חופף, המתגלה בתכונת הדעה הברורה, הריהוא מתאגד עם התוכן העליון של היפעה הרוממה, המתעלה מכל הערכיםהמתגבלים.והחסד הנמשך, שאנו אליו מיחלים שימשך ע"י הידיעה, היא ידיעת שםד', המתעלה מכל היקר העליון של חסד אלהים, שהוא מתנוצץ מצל הכנפים העליונות,ומשך החסד, הוא החסד המקורי, הרי הוא נמשך ליודעי ד'. והצדקה, הכוללת בקרבה אתכל ערכי המוסר והצדק המעשי, שמתבסם בכל תארו ע"פ היסוד של גבוליות החייםוהמציאות, שממנו באות המדות הישרות וכל מעגל ישר, מופיעה בתור תולדה מדעתהעליון המזהיר ברום עולם. בחבורם של החסד המתאגד עם הדעה, והצדקה המתחברת עםיושר הלב, מתעלה כל הדר ההויה בחיצוניותו ובפנימיותו, בכל ערכיו כולם,והתקבצות כל האיווי הנחמד הזה הוא המסתגל אצלנו בזיו קדושת הציצית בערכההמגודל, בגדלות הטלית הגדול, והתפשטות התעטפותו, בכל הוד שאיפת כונותיהם.
ברכם,טהרם, רחמם. האורות העליוניםכשהם מופיעים על הנשמה, על נשמת הכלל ועל נשמת הפרט, הם מרחיבים את מהותה,מעצמים את הויתה, ומעלים אותה למרומי האשר הנצחי. וזאת היא הברכה, המושפעתמחסד אל עליון. אמנם כשם שהאור העליון, המותאם אל שרש הנשמה, הוא מלאברכה, ככה הכח המוגבל והמצומצם של הנפש האנושית, וכל כח מחובר בהגבלהומצרים הוא אחוז במגרעותיו, שהן הן טומאותיו, והרי הכח הזה צריך הוא טהרה, כדי שהשפעהעליון המבורך יחול עליו, על עצם העצמיות של נושא הברכה כולו בכל חלקיו.ע"כ הננו מבקשים ביחד : ברכם, טהרם. וכאשר הברכה היא מיסוד הרחבת החסד,הנוהר ומתפשט בלא מצרים, והטהרה היא ממקור היסוד של הגבורה המצמצמת, שבשפלהתפשטותה, הרי הנושא צריך טהרה.וכשההשפעות הללו מתמזגות ביחד מתגלה תכןהרחמים בעולם, הממזג את החסד ואת הגבורה. וע"כ הננו אומרים : רחמם,ברחמיך הרבים, המאחדים את הברכה ואת הטהרה.
ברחמיךהרבים
עולת ראיהא עמוד קב
לא על צדקותינו אנחנו מפיליםתחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. זהו כלל גדול, לכל התפלות שאנו מתפללים, שהןתחנונים, "רחמים ותחנונים", שאינם מיוסדים על צדקותינו כלל וכלל.כיכל צדקת הנבראים הלא היא מוגבלת, ועלולה לשינויים ולירידות, והתפלה היאמיוסדת לרומם אותנו למצב עליון, למצב שיש לו רק התרוממות ולא השפלה, רק עליהולא ירידה, מצב שהוא רחב במרחבי יה ואין בו שום צמצום והגבלה, "נחלה בלימצרים", "הרחב פיך ואמלאהו". ועל כן אין הפלת תחנונינו יכולהלהיות על צדקותינו, כי על רחמיך הרבים. ומזה באה ההשפעה, שכל הצדקות כולןשלנו אינן אלא דרכים, שאנו מתקרבים על ידם להביע את התכן העליון, להתקרבלרחמיו הרבים של רבון כל העולמים שכל אור וכל חיים, כל חסד וכל ברכה, כל טובהוכל ישועה, מהם הם נובעים.
עולת ראיהא עמוד קצו
בא"י אמ"ה, האל, האב, הרחמן. אנו מדברים ע"ד היכולת המוחלטהשל יוצר כל ב"ה, וע"ד היחש המלא, שחסדו הגדול מתיחש לבריותיו,וע"ד הרצון המוחלט להיטיב לכל. בזמן ששלשת התנאים יחד הם מקובצים, אזבטחון בואה של הישועה הוא ברור. האל, בעל היכולת והגבורה האין סופית, האב,המתיחש לכל יצוריו ביחש האב אל בניו. הוא האב האמתי מחולל כל, מה שהאבבתכונה המוגבלת של כל נוצר איננו כ"א חלקי, והרבה חלקים של המהות, הרוחנית והחמרית, של הבנים, באים ממקורות אחרים, ע"פההזנה והגידול, ועצם החיים הלא ממקור החיים הם באים, מהקב"ה הנותן נשמהלכל חי, אבל הוא יתברך שמו הוא האב האמתי לכל החלקים, שכולם מחסדו הם באים,ובשפעו הם קימים ועומדים. והחפץ להיטיב הוא מקושר עם מדת הטובה המוחלטת הבלתי- גבולית, שהוא תכן הרחמים המקוריים שכלמדת רחמים בעולמים כולם ממנו היא נשאבת, הרחמן. ומלכותו מלכות כל עולמים,שאנו מברכים, הלא היא מעוטרת בשלשת המדות הללו גם יחד. באאי אמ"ה, האל,האב, הרחמן.
עין איהברכות ב פסקה מח
ומה שחטאתי לפניךמרק ברחמיך הרבים.החטא, לבד העונש שראוי להתחייב עבורו, הוא פוגם את התכונות, וצריך הטבעלהשתנות לחזור לטוב. והעמדת התכונות לטוב כאילו לא נעשה החטא, זוהי המריקה.ולפעמים אין התכונות משתנות כ"א ע"י יסורין. והמריקה שברחמי ד'הרבים, היינו שיזדמנו לו סיבות טובות, שיראה נועם הצדק והדרת החסד ע"ישיזדמנו לו חברים צדיקים, ויראה לעולם פעולות טובות יוצאות מכל דבר חסד וצדקהוכיו"ב, שבאלה הדברים כשהם מתמידים משתנות התכונות לטוב.
אגרת תקט
ע"דיחושו לבניו שי', הנה את דעתי יודע כבודו מאז, שאני אחוז בזה במדת-החסד מבלי שוםנטי' אחרת, ומימיני בל אמוט בע"ה.ברחמים רבים עלינולהביט על הבנים המבולבלים ברעיון ובמעשה בדורנו, לתמכם בכל אשרתשיגידנו, לקרבם להתורה והיהדות בכל דרכי-נועם שבעולם. ודעתי היא, שצריך שיהי' יקרבעינינו קורטוב אחד של טוב שנרויח מהם, אפילו אם לא יעלה הרבה בידינו. אבללעומת-זה אני מכבד מאד את נטיית לב כת"ר לאמונת-חכמים, שלא לסור מדעת מורוהרה"צ שי'. ע"כ נתינת-עצה מצדי לכת"ר בשאלה קשה זו היא מעבודותהקשות שבמקדש הוראה זו, של הדרכת דרכי-חיים של ההנאת עצה. לדעתי יש ניצוץ קדוש בכל נפש ישראלית,וכשמקרבים ומחבבים מעירים את. הניצוץ הטוב והי' לשלהבת-קודש. ובהמשך-הזמן יהי'יכול לפעול גם אצל בנו גם אצל משפחתם שיתנהגו בכל דרכי היהדות, ולחבב עליהם אתקדושת ישראל ע"פ דקדוקי-תורה בקדושה וטהרה, לתן להם משל מכמה בתיםאינטיליגנטים באשכנז, שהם מתפארים בגאוןבמה שהם הולכים בדרכי-היהדות בכל הפרטים, בעניני כשרות-הבית וחיי-המשפחה, ובזה הםבאמת מפוארים ונהדרים, וחוט-של-חסד של קדושת-ישראל חופף עליהם, להוסיף יפעה עלכבודם וחייהם המהודרים בתכסיס של עושר וגבירות. ובאופן-התקרבות יש תקוה גםמהצעירים כולם, כי ככל אשר יראו שהרתוק שבין האבות לבנים אינו ניתק בשבילשגיאותיהם, שהם עושים בדרכי-חייהם מפני החושך של הדור, ככה מוכרחים רגשי-תשובהנסתרים להתנוצץ בלבבם, והרגש מביא לידי מעשה, ומעשה מביאה לידי אמונה, עד שמציליןע"י הדרכה זו נפשות ודורות, בעה"י.
ה סב. האורטודוכסיה האשכנזית היא הדרכה נאותהלצדיקים גמורים, בעלי סדר ומשטר בכל הליכות חייהם, מתוקני המדות והמזגים מיסודם,אבל אין בה אותה תכונת הדליגה הראויה לבעלי תשובה. החסידות לקחה לה את התוכןהתשובתי לאופי קבוע, ובשביל כך יש בה אותו הברק הפתאומי, והעליות המחשביות המורדותבכל הדרגות. היהדות הליטאית יש בתוכיותה תמצית מאוצרת משני התכנים, סידור מודרגלצדיקים, ונוחם פנימי, ואופן התעמרות בעצמיותו, כשהתשובה מחייבת. אלא שעל פי רובהיא מספגת את התשובה לא בדליגה ציורית לבד, אלא בחומר מעשים ובהרבות תורה, וחשבוןנפש אטי, ההולך ונמזג בתוך סידור החיים התמידיים. וסוף כל סוף צריכים אנו למיזוגפנימי של שלשת הפלגים הללו, והתחברותם של אוצרותיהם המסויימים לעושר גדול אחד.
צדקתךתמיד גמלם. בזמן שאין שם חבור, של הברכה עם הטהרה,אז אע"פ שנמצאת היא הברכה, ומאירה היא לפעמים בברקיה העליונים עלההויות, אבל לא תמיד תוכל צדקה זו להתקים. כי חוסר הטהרה מביא שאיזה כעורואיזה טמטום מתעורר להפסיק את שפעתה העליונה של ברכת שמים הנאצלה.וחוץ ממה שהברכה, כ"ז שלא נתחברה עם הטהרה, אינה יכולה להיות תמידית,גם אינה יכולה להיות הולמת אל העולם ואל האדם, אל ההויה הכללית ואלהפרטית, בתור גמול, הראוי להם מצד עצמם.אבל בזמן שהברכה והטהרהמתאחדות ומתחברות ביחד, אז באה הצדקה העליונה בקביעותה ותמידותה, והיאמתאמת למקבליה, בתור גמול הראוי להם לפי מדתם, שהיא תכלית האשר, ששמחתעולמים קשורה בה. צדקתך תמיד גמלם.
קובץ ו עג
אנו מדברים עלדבר הצדק בעצמו, בהתגשמותו במציאות, ועל דבר האידיאל של הצדק, כשהוא זורח בנשמה,כשהוא מצוייר ונשאף. אנו אומרים שהשאיפה האידיאלית של הצדק מלאה היא עושר של צדקיותר מהצדק המתגשם במציאות. הצדק המתגשם יונק הוא את ברכתו, מקבל את שפעו,מהאידיאל המופשט של הצדק. והאידיאל המופשט, לא בכל עוזו יכול הוא להשפיע את צדקועל הצדק, אלא על פי התוכן המצומצם הראוי להצדק המתגשם בעולמים לקבל. וזה הצינורהמשפיע להצדק המתגשם במציאות, הרי הוא מקור הצדק בדרך קירוב, כלומר מקור השפעת לשדהצדק להצדק המתגשם. וכשהצדק המתגשם יונק מצדיק יסוד עולם זה את שפעו, הכל שמח, חיומלא אורה, ברכה וקדושת עולמים, עז וחדוה, וקול רינה וישועה באהלי צדיקים, צדיקוצדק.
עולת ראיהא עמ' כא
משוך חסדךליודעיך, וצדקתך לישרי לב. אורהחסד האצילי, שהדר הרוחניות עליו הוא חופף, המתגלה בתכונת הדעה הברורה, הריהוא מתאגד עם התוכן העליון של היפעה הרוממה, המתעלה מכל הערכיםהמתגבלים.והחסד הנמשך, שאנו אליו מיחלים שימשך ע"י הידיעה, היא ידיעת שםד', המתעלה מכל היקר העליון של חסד אלהים, שהוא מתנוצץ מצל הכנפים העליונות,ומשך החסד, הוא החסד המקורי, הרי הוא נמשך ליודעי ד'. והצדקה, הכוללת בקרבה אתכל ערכי המוסר והצדק המעשי, שמתבסם בכל תארו ע"פ היסוד של גבוליות החייםוהמציאות, שממנו באות המדות הישרות וכל מעגל ישר, מופיעה בתור תולדה מדעתהעליון המזהיר ברום עולם. בחבורם של החסד המתאגד עם הדעה, והצדקה המתחברת עםיושר הלב, מתעלה כל הדר ההויה בחיצוניותו ובפנימיותו, בכל ערכיו כולם,והתקבצות כל האיווי הנחמד הזה הוא המסתגל אצלנו בזיו קדושת הציצית בערכההמגודל, בגדלות הטלית הגדול, והתפשטות התעטפותו, בכל הוד שאיפת כונותיהם.
