הרב מאיר הילביץ'
מבוא לסוגיית המצוות
מעת שניתנו עד דור אחרון, למרחבים הא-לוהיים המונחים במצווה אין קץ ותכלית
נאמר כמה דברים כפתיחה לסדרה שעוסקת במצוות והטעמים שלהם.
הדבר הראשון שצריך לזכור הוא פסוק: "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד". 'תכלה' היא כמו תפילה. כל עבודה אלוקית שמתחילה מהאדם, מנשמתו הגדולה, ועולה מלמטה למעלה-בסוף יש לה קץ, למה? כי היא אנושית. אמנם יש לאדם "חלק א-לוה ממעל ממש"-נשמה גדולה, אבל בסוף הנשמה היא מצומצמת. אחד המאפיינים של יצירותיו של האדם הישראלי, זה שבסוף יש בהם איזו שהיא הגבלה וקץ.
אבל 'מצותך'?- "רחבה מצותך מאוד". המצוות הן א-לוקיות- הן אין סופיות, וממילא הטעמים שאפשר לטעום בהם הם אין סופיים. מעת שניתנו עד דור אחרון, למרחבים הא-לוהיים המונחים במצווה אין קץ ותכלית. בכל דור ודור המצוות פועלות את פעולתן ובכל עולם ועולם הן משפיעות את השפעתן.
אחרי שהוא מבאר באריכות את המהלך של הנפש השנית שבישראל, שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", בעל ה'תניא' מסביר שלנפש הא-לוקית יש לבושים- מחשבה דיבור ומעשה. הלבושים הא-לוקיים הללו הם- מחשבת התורה, דברי תורה, ומצוות התורה. אחרי שהוא מבאר את לבושי הקודש הללו, הוא מוסיף ואומר כך: אף על פי שאנחנו מכנים את המצוות 'לבושים',אין לטעות ולחשוב שהם אינם אלא לבושים בעלמא, אלא מעלתם גדולה הרבה יותר ממעלת הנפש עצמה. למה? כי המצוות הן חכמתו ורצונו של הקב"ה ממש. חכמתו האלוקית באה לידי ביטוי בתורה, ורצונו מתגלה בתחתיות ארץ במעשים פשוטים ובהימנעויות פשוטות. על ידי חכמתו ורצונו נשמת האדם המצומצמת מטפסת למחוזות שהיא לא הייתה יכולה להגיע אליהם מכוח עצמה.
אדמו"ר הזקן התבטא על אחד מתלמידיו אחרי פטירתו שהוא נמצא בהיכלות הרבה יותר גבוהים ממעלתו, והכל מחמת הלבושים שהתלבש בהם. כשאדם מתלבש בצורה מכובדת, הלבושים שלו מרוממים אותו מאוד. כמו אדם פשוט ששם גלימה של עורך דין וכולם פונים אליו בכבוד.אם נכון הדבר בלבושים חיצוניים, הדבר נכון לאין ערוך בלבושים פנימיים. כשאדם מתלבש במצווה כזו או אחרת, הלבושים מרוממים אותו למקום שהוא הרבה יותר גדול ממקומו שלו. הוא מתלבש הרי בלבושי המלך, כמו שאנחנו אומרים- "אשר קדשנו במצוותיו". המצוות הן שלו- הקב"ה מניח תפילין. כשאנחנו מניחים תפילין אנחנו ממשיכים על עצמנו את המצווה הא-לוקית, זהו הכוח האדיר והנשגב שמונח שבמצוות.
המצוות כוללות בקרבן את כל ההארה הא-לוקית כולה
מצינו שהמצוות כוללות בקרבן הארה א-לוקית יותר מהשכר שאדם מקבל עליהם. אדם מקבל שכר לפי מדרגתו, אבל המצוות כוללות בקרבן את כל ההארה הא-לוקית כולה. לכן כמה היה מצר הגר"א לפני פטירתו שעל אף כל האור הגנוז הממתין לנשמתו בעולם העליון, בסוף הוא לא יוכל לקיים מצוות. זוכרים את כולם את המעשה שהיה נוהג לספר ר' שלמה קרליבך על "יוסלה קמצן קדוש". אחרי שהתברר צדקתו של הקמצן הזה- כמה הוא קדוש וכמה הוא בעל חסד, כשהוא התגלה אצל רב העיר וסיפר לו מכל הגודל שלו והיקר שלו, בסוף הוא היה מצטער על דבר אחד- בעולם הבא אין 'מעטפות', אי אפשר לעשות צדקה.
"לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד" - זהו כוחם המבהיל של המצוות.
מעת שניתנו עד דור אחרון, למרחבים הא-לוהיים המונחים במצווה אין קץ ותכלית
נאמר כמה דברים כפתיחה לסדרה שעוסקת במצוות והטעמים שלהם.
הדבר הראשון שצריך לזכור הוא פסוק: "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד". 'תכלה' היא כמו תפילה. כל עבודה אלוקית שמתחילה מהאדם, מנשמתו הגדולה, ועולה מלמטה למעלה-בסוף יש לה קץ, למה? כי היא אנושית. אמנם יש לאדם "חלק א-לוה ממעל ממש"-נשמה גדולה, אבל בסוף הנשמה היא מצומצמת. אחד המאפיינים של יצירותיו של האדם הישראלי, זה שבסוף יש בהם איזו שהיא הגבלה וקץ.
אבל 'מצותך'?- "רחבה מצותך מאוד". המצוות הן א-לוקיות- הן אין סופיות, וממילא הטעמים שאפשר לטעום בהם הם אין סופיים. מעת שניתנו עד דור אחרון, למרחבים הא-לוהיים המונחים במצווה אין קץ ותכלית. בכל דור ודור המצוות פועלות את פעולתן ובכל עולם ועולם הן משפיעות את השפעתן.
אחרי שהוא מבאר באריכות את המהלך של הנפש השנית שבישראל, שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", בעל ה'תניא' מסביר שלנפש הא-לוקית יש לבושים- מחשבה דיבור ומעשה. הלבושים הא-לוקיים הללו הם- מחשבת התורה, דברי תורה, ומצוות התורה. אחרי שהוא מבאר את לבושי הקודש הללו, הוא מוסיף ואומר כך: אף על פי שאנחנו מכנים את המצוות 'לבושים',אין לטעות ולחשוב שהם אינם אלא לבושים בעלמא, אלא מעלתם גדולה הרבה יותר ממעלת הנפש עצמה. למה? כי המצוות הן חכמתו ורצונו של הקב"ה ממש. חכמתו האלוקית באה לידי ביטוי בתורה, ורצונו מתגלה בתחתיות ארץ במעשים פשוטים ובהימנעויות פשוטות. על ידי חכמתו ורצונו נשמת האדם המצומצמת מטפסת למחוזות שהיא לא הייתה יכולה להגיע אליהם מכוח עצמה.
אדמו"ר הזקן התבטא על אחד מתלמידיו אחרי פטירתו שהוא נמצא בהיכלות הרבה יותר גבוהים ממעלתו, והכל מחמת הלבושים שהתלבש בהם. כשאדם מתלבש בצורה מכובדת, הלבושים שלו מרוממים אותו מאוד. כמו אדם פשוט ששם גלימה של עורך דין וכולם פונים אליו בכבוד.אם נכון הדבר בלבושים חיצוניים, הדבר נכון לאין ערוך בלבושים פנימיים. כשאדם מתלבש במצווה כזו או אחרת, הלבושים מרוממים אותו למקום שהוא הרבה יותר גדול ממקומו שלו. הוא מתלבש הרי בלבושי המלך, כמו שאנחנו אומרים- "אשר קדשנו במצוותיו". המצוות הן שלו- הקב"ה מניח תפילין. כשאנחנו מניחים תפילין אנחנו ממשיכים על עצמנו את המצווה הא-לוקית, זהו הכוח האדיר והנשגב שמונח שבמצוות.
המצוות כוללות בקרבן את כל ההארה הא-לוקית כולה
מצינו שהמצוות כוללות בקרבן הארה א-לוקית יותר מהשכר שאדם מקבל עליהם. אדם מקבל שכר לפי מדרגתו, אבל המצוות כוללות בקרבן את כל ההארה הא-לוקית כולה. לכן כמה היה מצר הגר"א לפני פטירתו שעל אף כל האור הגנוז הממתין לנשמתו בעולם העליון, בסוף הוא לא יוכל לקיים מצוות. זוכרים את כולם את המעשה שהיה נוהג לספר ר' שלמה קרליבך על "יוסלה קמצן קדוש". אחרי שהתברר צדקתו של הקמצן הזה- כמה הוא קדוש וכמה הוא בעל חסד, כשהוא התגלה אצל רב העיר וסיפר לו מכל הגודל שלו והיקר שלו, בסוף הוא היה מצטער על דבר אחד- בעולם הבא אין 'מעטפות', אי אפשר לעשות צדקה.
"לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד" - זהו כוחם המבהיל של המצוות.
