ר' יאיר קרוב
מצוות מזוזה | לאן אני נכנס
מצוות מזוזה נמצאת בספר דברים כחלק ממצוות אהבת השם. כך מונה אותה גם הרמב"ם בספר אהבה, כחלק מן המצוות שהדרך שלהן היא להצליח להידבק בהשם ובאהבתו- בכל מקום ובכל מצב. מצוות מזוזה היא כמו מצוות תפילין. כמו שמצוות תפילין מכניסה את תמצית התורה-הפרשיות שמדברות על אהבת השם, קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות אל תוך הגוף והבשר, כך מצוות מזוזה מכניסה את אותה לתוך מרחב החיים שלנו- בתוך הבית השלנו, ובתוך כל בית ובית שאנחנו נמצאים בו ומגיעים אליו. אם נשים לב באמת, נראה שיש זכות גדולה לישראל שמקפידים על מצוות מזוזה במקומות רבים. גם פה בתל אביב, אם נלך לכמעט בכל מקום בית ובניין ציבורי, יש בכניסה מזוזה. יש פה הזדמנות מאוד גדולה בקיום מצוותמזוזה: אמצעי של "בכל דרכיך דעהו". לכל מקום שאתה מגיע, יש תזכורת שתעורר אותך לאהבת ד'.
כשאתה הולך להיכנס לבית או לאיזה מפגש עם חברים, להיכנס לאיזה מקום או אירוע, לבית שלך או לכל בית אחר- אתה עוצר, שוהה, נושם עמוק ונזכר: למה אני נכנס לפה?
יש מנהג מפורסם לנשק את המזוזה. אמנם על זה יש מחלוקת, אולם ודאי כדאי לעצור ולשהות לידה. כך אומר הרמב"ם: "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, בכל עת שייכנס וייצא יפגע בייחוד שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגייתו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים". כל פעם שהרמב"ם עבר ליד מזוזה הוא עצר ונישק אותה, או שלא נישק אלא עצר ושהה לידה. כשאתה הולך להיכנס לבית או לאיזה מפגש עם חברים, להיכנס לאיזה מקום או אירוע, לבית שלך או לכל בית אחר- אתה עוצר, שוהה, נושם עמוק ונזכר: למה אני נכנס לפה? כחלק מאהבת השם, כחלק מדביקות בהשם, כחלק משליחות של השם להוסיף טוב ואור בעולם, להוסיף קידוש שם השם בעולם.
המזוזה היא כמו תזכורת שמעוררת אותנו לפני כל מקום. איך הלשון היפה ברמב"ם ?"שמייד יעור משנתו ושגייותו בהבלי הזמן". אני ממליץ להוסיף איזה תפילה קצרה של שבריר שנייה לפני שנכנסים לאיזה מקום- להיכנס מתוך הקשר שלנו עם השם,ומתוך זה להיכנס נקי יותר וטהור יותר. שמעתי פעם מאדם יקר, שאמר שלפני שהוא נכנס הביתה הוא מסדר את הבגדים בצורה יפה, שהוא ייכנס בצורה מכובדת לביתו, לאשתו. שמעתי ממישהו אחר עצה אולי יותר מועילה ומוסרית – לפני שהוא נכנס הביתה אז הוא אומר וואי הבית בטח בקטסטרופה, בטח הרצפה מלוכלכת ויש בלאגן גדול. אם אני נכנס מכאן וזה לא ככה- זה בונוס. צריך לקחת את שתי העצות האלה ולצרף את העצה של הרמב"ם ולומר לפני שנכנסים תפילה קצרה- להתעורר אל התכלית של כניסתי אל המקום, אל המרחב הזה, ובזה להצליח קצת להתקדם אל "בכל דרכיך דעהו".
בכל מקום יש את היכולת וההזדמנות הזו להתעורר ולשהות ליד המזוזה ולהיזכר איך התורה צריכה לחדור דרך השהות שלנו בבית הזה ובבנין הזה ובמרחב הזה
אולי דווקא לכן אין חיוב מעיקר הדין בבית הכנסת ובבתי מדרש במזוזה. לא שם עיקר מצוות מזוזה, עיקר מצוות מזוזה זה דווקא בכל המרחב- בכל דרכיך דעהו. בכל מקום יש את היכולת וההזדמנות הזו להתעורר ולשהות ליד המזוזה ולהיזכר איך התורה צריכה לחדור דרך השהות שלנו בבית הזה ובבנין הזה ובמרחב הזה.
מצוות מזוזה נמצאת בספר דברים כחלק ממצוות אהבת השם. כך מונה אותה גם הרמב"ם בספר אהבה, כחלק מן המצוות שהדרך שלהן היא להצליח להידבק בהשם ובאהבתו- בכל מקום ובכל מצב. מצוות מזוזה היא כמו מצוות תפילין. כמו שמצוות תפילין מכניסה את תמצית התורה-הפרשיות שמדברות על אהבת השם, קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות אל תוך הגוף והבשר, כך מצוות מזוזה מכניסה את אותה לתוך מרחב החיים שלנו- בתוך הבית השלנו, ובתוך כל בית ובית שאנחנו נמצאים בו ומגיעים אליו. אם נשים לב באמת, נראה שיש זכות גדולה לישראל שמקפידים על מצוות מזוזה במקומות רבים. גם פה בתל אביב, אם נלך לכמעט בכל מקום בית ובניין ציבורי, יש בכניסה מזוזה. יש פה הזדמנות מאוד גדולה בקיום מצוותמזוזה: אמצעי של "בכל דרכיך דעהו". לכל מקום שאתה מגיע, יש תזכורת שתעורר אותך לאהבת ד'.
כשאתה הולך להיכנס לבית או לאיזה מפגש עם חברים, להיכנס לאיזה מקום או אירוע, לבית שלך או לכל בית אחר- אתה עוצר, שוהה, נושם עמוק ונזכר: למה אני נכנס לפה?
יש מנהג מפורסם לנשק את המזוזה. אמנם על זה יש מחלוקת, אולם ודאי כדאי לעצור ולשהות לידה. כך אומר הרמב"ם: "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, בכל עת שייכנס וייצא יפגע בייחוד שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגייתו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים". כל פעם שהרמב"ם עבר ליד מזוזה הוא עצר ונישק אותה, או שלא נישק אלא עצר ושהה לידה. כשאתה הולך להיכנס לבית או לאיזה מפגש עם חברים, להיכנס לאיזה מקום או אירוע, לבית שלך או לכל בית אחר- אתה עוצר, שוהה, נושם עמוק ונזכר: למה אני נכנס לפה? כחלק מאהבת השם, כחלק מדביקות בהשם, כחלק משליחות של השם להוסיף טוב ואור בעולם, להוסיף קידוש שם השם בעולם.
המזוזה היא כמו תזכורת שמעוררת אותנו לפני כל מקום. איך הלשון היפה ברמב"ם ?"שמייד יעור משנתו ושגייותו בהבלי הזמן". אני ממליץ להוסיף איזה תפילה קצרה של שבריר שנייה לפני שנכנסים לאיזה מקום- להיכנס מתוך הקשר שלנו עם השם,ומתוך זה להיכנס נקי יותר וטהור יותר. שמעתי פעם מאדם יקר, שאמר שלפני שהוא נכנס הביתה הוא מסדר את הבגדים בצורה יפה, שהוא ייכנס בצורה מכובדת לביתו, לאשתו. שמעתי ממישהו אחר עצה אולי יותר מועילה ומוסרית – לפני שהוא נכנס הביתה אז הוא אומר וואי הבית בטח בקטסטרופה, בטח הרצפה מלוכלכת ויש בלאגן גדול. אם אני נכנס מכאן וזה לא ככה- זה בונוס. צריך לקחת את שתי העצות האלה ולצרף את העצה של הרמב"ם ולומר לפני שנכנסים תפילה קצרה- להתעורר אל התכלית של כניסתי אל המקום, אל המרחב הזה, ובזה להצליח קצת להתקדם אל "בכל דרכיך דעהו".
בכל מקום יש את היכולת וההזדמנות הזו להתעורר ולשהות ליד המזוזה ולהיזכר איך התורה צריכה לחדור דרך השהות שלנו בבית הזה ובבנין הזה ובמרחב הזה
אולי דווקא לכן אין חיוב מעיקר הדין בבית הכנסת ובבתי מדרש במזוזה. לא שם עיקר מצוות מזוזה, עיקר מצוות מזוזה זה דווקא בכל המרחב- בכל דרכיך דעהו. בכל מקום יש את היכולת וההזדמנות הזו להתעורר ולשהות ליד המזוזה ולהיזכר איך התורה צריכה לחדור דרך השהות שלנו בבית הזה ובבנין הזה ובמרחב הזה.
