ר' יאיר קרוב
מצוות מזוזה | להיות דבקים בה'
דיברנו על מצוות מזוזה בהקשר של "בכל דרכיך דעהו", אבל אין ספק שעיקר החיוב במצוות מזוזה זה קודם כל ב"ביתך". כל אחד ואחד מצווה לקבוע מזוזה בבית שלו. אמנם דיברנו על נישוק המזוזה, כלומר עצירה ליד המזוזה, אבל עיקר מצוות מזוזה זה קביעת מזוזה- לקבוע אותה בצורה יציבה ותקיפה וחזקה, שלא נופלת, בכניסה של כל בית.
לכל מצווה יש אירוע מכונן בתנ"ך שהמשיך אותה בצורה יותר מלאת חיים, ואחר כך זהנקבע עם הזמן בצורה של מצווה. האירוע המכונן שמזכיר לנו את מצוות מזוזה, הוא קורבן פסח. גם שם יש דם על המשקוף- עם ישראל לוקח את קרבן אלילם של הגויים ובמסירות נפש שוחט את דמו, ודם פסח ודם המילה התערבב. יש פה איזה אמירה שאנחנו שייכים לריבונו של עולם בשייכות טוטלית, וממילא ד' פסח דילג עלינו ובחר בנו.
בבית, שכאני חוזר אליו אני מרגיש הקלה מכל מרדפי העולם, שמה אני אומר: אין לי אלא הקשר עם ד'. זה הדבר המשמעותי לי, זה הדבר שמקיים את הבית שלי ואת הקיימות שלי.
עיקר מצוות המזוזה היא באמת לקחת את הבית ולהכריז בו הכרזה. דווקא הבית, שהוא המקום הכי נינוח ושלו, הכי מוגן והכי שלי. בבית, שכאני חוזר אליו מרגיש הקלה מכל מרדפי העולם, שמה אני אומר: אין לי אלא הקשר עם ד'. זה הדבר המשמעותי לי, זה הדבר שמקיים את הבית שלי ואת הקיימות שלי.
הרמב"ם יוצא בחריפות נגד אלה שכתבו את שמות מלאכים ושאר השמות הקדושים בתוך המזוזה. אומר הרמב"ם : " לא די להן שביטלו המצווה. אלא שעושין מצווה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנית עצמן". עם זאת, הרמב"ם בעצמו אומר בסוף הלכות מזוזה שהמזוזה היא אחת מן המלאכים שמצילים אותך. הרמב"ם למד את כל מימרות חז"ל על זה שמזוזה היא סגולה לשמירה- היא שומרת עלינו וה' שומר עלינו. כל זה נכון ואמיתי. אבל מה היא עומק השמירה? מהי תוכן השמירה שד' שומר על בתינו? התוכן באמת הוא כמו שאומר הרמב"ם "ששומרים אותנו מלחטוא". במובן מסוים השמירה והסגולה של מצוות מזוזה, היא שבאמת בכל מצב ובכל מקום אנחנו נהיה מלאי חיים של דביקות בהשם. בזה הרמב"ם חוזר לפשר וליסוד של השמירה על דלתות ישראל. יש פסוק מפורש- "למען יאריכון ימיך". אבל אומר הרמב"ם: מהי בעומק אריכות ימים? מהי באמת חיים? כמו שאומר השל"ה הקדוש על הבקשות בימים הנוראים- כשאנחנו מבקשים "זכרנו לחיים" הכוונה היא לדביקות בהשם, לחיי נצח, לא רק לחיי גוף. וודאי גם דרך חיי גוף, אבל שחיי הגוף שלנו יהיו חיי נצח. חיים של קשר להשם, דביקות בהשם. השמירה היא סגולה לאריכות ימים, שיהיו חיים ארוכים בו כל יום הוא ארוך- כל יום הוא בעל משמעות ארוכה ונצחית, משוקע מעולם שכולו ארוך.
הקשר עם השם, אהבת השם, השמחה בטוב ד' שממלא אותנו, זה משהו שאין שום דבר שיכול לשרוף אותו או לקחת אותו
לפני כמה זמן היה לנו שריפה בביתנו. אתה מרגיש איך תחת מקום שהיה הכי מוגן והכי יציב, הכל מתהפך מסתחרר ונשרף. כשאתה נשאר בלי הדברים הכי בסיסיים, דווקא אז יש לך הכרה מאוד עמוקה. מה הכוונה שהשם שמר עלינו בזכות מצוות מזוזה? קודם כל הוא שמר על גופינו. אבל לימוד יותר גדול חווינו: השמירה הזו שהשם שומר אותנו, היא באמת ההרגשה שכמה שהכלנשרף ומתכלה, יש משהו שדווקא הוא נשאר – הנשמה. הקשר עם השם, אהבת השם, השמחה בטוב ד' שממלא אותנו, זה משהו שאין שום דבר שיכול לשרוף אותו או לקחת אותו. ממילא מבינים יותר בעומק מה הכוונה בכך שלמצוות מזוזה יש סגולה לאריכות ימים. אין שום דבר, ואפילו החורבן הכי גדול שיכול לשרוף ולכלות את הנר- האש הבוערת אל השם יתברך. ממילא זה עומק המשמעות של כוונת הרמב"ם – "למען יאריכון ימיך": שיהיה לנו לכולנו חיים ארוכים, חיים שמלאים בדביקות מעולם שכולו ארוך.
דיברנו על מצוות מזוזה בהקשר של "בכל דרכיך דעהו", אבל אין ספק שעיקר החיוב במצוות מזוזה זה קודם כל ב"ביתך". כל אחד ואחד מצווה לקבוע מזוזה בבית שלו. אמנם דיברנו על נישוק המזוזה, כלומר עצירה ליד המזוזה, אבל עיקר מצוות מזוזה זה קביעת מזוזה- לקבוע אותה בצורה יציבה ותקיפה וחזקה, שלא נופלת, בכניסה של כל בית.
לכל מצווה יש אירוע מכונן בתנ"ך שהמשיך אותה בצורה יותר מלאת חיים, ואחר כך זהנקבע עם הזמן בצורה של מצווה. האירוע המכונן שמזכיר לנו את מצוות מזוזה, הוא קורבן פסח. גם שם יש דם על המשקוף- עם ישראל לוקח את קרבן אלילם של הגויים ובמסירות נפש שוחט את דמו, ודם פסח ודם המילה התערבב. יש פה איזה אמירה שאנחנו שייכים לריבונו של עולם בשייכות טוטלית, וממילא ד' פסח דילג עלינו ובחר בנו.
בבית, שכאני חוזר אליו אני מרגיש הקלה מכל מרדפי העולם, שמה אני אומר: אין לי אלא הקשר עם ד'. זה הדבר המשמעותי לי, זה הדבר שמקיים את הבית שלי ואת הקיימות שלי.
עיקר מצוות המזוזה היא באמת לקחת את הבית ולהכריז בו הכרזה. דווקא הבית, שהוא המקום הכי נינוח ושלו, הכי מוגן והכי שלי. בבית, שכאני חוזר אליו מרגיש הקלה מכל מרדפי העולם, שמה אני אומר: אין לי אלא הקשר עם ד'. זה הדבר המשמעותי לי, זה הדבר שמקיים את הבית שלי ואת הקיימות שלי.
הרמב"ם יוצא בחריפות נגד אלה שכתבו את שמות מלאכים ושאר השמות הקדושים בתוך המזוזה. אומר הרמב"ם : " לא די להן שביטלו המצווה. אלא שעושין מצווה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנית עצמן". עם זאת, הרמב"ם בעצמו אומר בסוף הלכות מזוזה שהמזוזה היא אחת מן המלאכים שמצילים אותך. הרמב"ם למד את כל מימרות חז"ל על זה שמזוזה היא סגולה לשמירה- היא שומרת עלינו וה' שומר עלינו. כל זה נכון ואמיתי. אבל מה היא עומק השמירה? מהי תוכן השמירה שד' שומר על בתינו? התוכן באמת הוא כמו שאומר הרמב"ם "ששומרים אותנו מלחטוא". במובן מסוים השמירה והסגולה של מצוות מזוזה, היא שבאמת בכל מצב ובכל מקום אנחנו נהיה מלאי חיים של דביקות בהשם. בזה הרמב"ם חוזר לפשר וליסוד של השמירה על דלתות ישראל. יש פסוק מפורש- "למען יאריכון ימיך". אבל אומר הרמב"ם: מהי בעומק אריכות ימים? מהי באמת חיים? כמו שאומר השל"ה הקדוש על הבקשות בימים הנוראים- כשאנחנו מבקשים "זכרנו לחיים" הכוונה היא לדביקות בהשם, לחיי נצח, לא רק לחיי גוף. וודאי גם דרך חיי גוף, אבל שחיי הגוף שלנו יהיו חיי נצח. חיים של קשר להשם, דביקות בהשם. השמירה היא סגולה לאריכות ימים, שיהיו חיים ארוכים בו כל יום הוא ארוך- כל יום הוא בעל משמעות ארוכה ונצחית, משוקע מעולם שכולו ארוך.
הקשר עם השם, אהבת השם, השמחה בטוב ד' שממלא אותנו, זה משהו שאין שום דבר שיכול לשרוף אותו או לקחת אותו
לפני כמה זמן היה לנו שריפה בביתנו. אתה מרגיש איך תחת מקום שהיה הכי מוגן והכי יציב, הכל מתהפך מסתחרר ונשרף. כשאתה נשאר בלי הדברים הכי בסיסיים, דווקא אז יש לך הכרה מאוד עמוקה. מה הכוונה שהשם שמר עלינו בזכות מצוות מזוזה? קודם כל הוא שמר על גופינו. אבל לימוד יותר גדול חווינו: השמירה הזו שהשם שומר אותנו, היא באמת ההרגשה שכמה שהכלנשרף ומתכלה, יש משהו שדווקא הוא נשאר – הנשמה. הקשר עם השם, אהבת השם, השמחה בטוב ד' שממלא אותנו, זה משהו שאין שום דבר שיכול לשרוף אותו או לקחת אותו. ממילא מבינים יותר בעומק מה הכוונה בכך שלמצוות מזוזה יש סגולה לאריכות ימים. אין שום דבר, ואפילו החורבן הכי גדול שיכול לשרוף ולכלות את הנר- האש הבוערת אל השם יתברך. ממילא זה עומק המשמעות של כוונת הרמב"ם – "למען יאריכון ימיך": שיהיה לנו לכולנו חיים ארוכים, חיים שמלאים בדביקות מעולם שכולו ארוך.
