הרב לביא אנגלמן
פרק שלישי פסקה נ"א - חלק א'
לימוד פיסקה יומית עם הרב לביא אנגלמן;
עין אי"ה, ברכות, פרקים ג'-ד'.
כל יום נשלחת הגמרא הרלוונטית, הפיסקה והסברה המוקלט והמוסרט 📖
*(ברכות כד:): "דאר״י כל העולה מבבל לא״י עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי אותם"".*
יסוד תמימ[ו]ת העבודה והחסידות האמיתית הוא, שהשלימות הפרטית ותשוקתו אלי׳ לא תתפש מקום כלל לעומת חשקו בשלימות הכלל. ואיש כזה שקנה לו השלימות הזו ביושר שכלו וטבעו, הוא החסיד האמיתי ההולך בעצת השכל ולא ע״פ הרגש של אהבת עצמו. והנה רוממות המעלה הזאת היא נפלאה. מצאנוה באדון הנביאים, שאמר1 "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". אמנם כל הצדיקים יעלו במעלה זו לפי ערכם, עד שיש שאם שלימות הכלל עקרית וחשובה לו מ״מ א״א שתהי׳ בטלה לגמרי אצלו חשק השלמתו הפרטית לערכה. והנה א״י ודאי מוסיפה שלימות, והעם היושב בה נשוא עון2, ואוירה מחכים3. אמנם ר״י שעליו אמר שמואל4 אין זה ילוד אשה, לא היתה שלימותו הפרטית נחשבת בעיניו כלל נגד שלימות הכלל. ע״כ ראה בא״י רק מעיין ישועה להשלמת הכלל. ע״כ אמר שראוי שכל יחיד לא ירשה לעצמו להנות לאור שלימותה, כ״ז שלא הגיע הזמן שיוכל הכלל ליהנות ממנה. וע״ז צריך ודאי פקידה שמימית, ע״פ נס או ע״פ טבע. אבל איך שיהי׳ צריכות הסבות שיזדמנו באופן שיוכל הכלל להתנחל בא״י וליהנות מטובה הגשמי והרוחני, שקשורים זה בזה.
והי׳ נראה לו, כי בכבוש כל יחיד את תשוקתו הפרטית, למען מצא השעה שתבא ישועה כללית, מזה תצמח ישועת הכלל מצד ההשגחה. כי התפילה וההשתפכות של כל הנפשות לפני ד׳ להשיבנו לארץ קדשינו, תהי׳ עי״ז קבועה רק לתכלית הכללית, ותתקבל יותר, כי הוא הדבר התכליתי. גם אם יהי׳ רצון ד׳ שתהי׳ הפקידה טבעית, ודאי צריך לזה רצון הכלל החזק והשתדלותם ברחמי שמים, אחרי הזדמנות הסיבות הראויות, ואחרי תמכם אשורם בדרך ד׳, באופן שתהי׳ זכות התשובה מסייעתם. הנה כ״ז שלא יוכל כל יחיד להשפיע חשקו הרוחני וגעגועיו העזים לארץ אשר עינינו ולבינו שם, יתאגד יותר הכח הכללי, ותהי׳ סבה מוכנת לרבות תכנית כללי בזה. וכל דבר שיוכל לגרום איזה גרעון רחוק בחק הכלל, לפי מעלת חסידותו של ר״י לא היו עניני היחיד אפילו היותר שלמים ונעלים שוקלים אצלו מאומה. אמנם הדרכה כזאת אינה נאותה כ״א לשלם שכמותו. אבל כל צדיקי הדורות, שעם כל צדקתם מ״מ השלימות הפרטי תופס מקום אף שהוא במעלה עליונה, להיות דבק בד׳ וללכת בדרכיו ולהשכיל באמתו, אי אפשר כלל לעצור חשקם האמיץ להאור באור ד׳ ע״י נחלת ד׳, שתשיב נפשם הנהלאה בשביל חשבון רחוק. והם כיון שמעשיהם ג״כ למטרה רוממה ורצויה, כי היחיד הנעלה ממנו יבנה הכלל השלם, גם זאת היא דרך ד׳ והיא מדה לכל אדם שלם בדורותיו.
לימוד פיסקה יומית עם הרב לביא אנגלמן;
עין אי"ה, ברכות, פרקים ג'-ד'.
כל יום נשלחת הגמרא הרלוונטית, הפיסקה והסברה המוקלט והמוסרט 📖
*(ברכות כד:): "דאר״י כל העולה מבבל לא״י עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי אותם"".*
יסוד תמימ[ו]ת העבודה והחסידות האמיתית הוא, שהשלימות הפרטית ותשוקתו אלי׳ לא תתפש מקום כלל לעומת חשקו בשלימות הכלל. ואיש כזה שקנה לו השלימות הזו ביושר שכלו וטבעו, הוא החסיד האמיתי ההולך בעצת השכל ולא ע״פ הרגש של אהבת עצמו. והנה רוממות המעלה הזאת היא נפלאה. מצאנוה באדון הנביאים, שאמר1 "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". אמנם כל הצדיקים יעלו במעלה זו לפי ערכם, עד שיש שאם שלימות הכלל עקרית וחשובה לו מ״מ א״א שתהי׳ בטלה לגמרי אצלו חשק השלמתו הפרטית לערכה. והנה א״י ודאי מוסיפה שלימות, והעם היושב בה נשוא עון2, ואוירה מחכים3. אמנם ר״י שעליו אמר שמואל4 אין זה ילוד אשה, לא היתה שלימותו הפרטית נחשבת בעיניו כלל נגד שלימות הכלל. ע״כ ראה בא״י רק מעיין ישועה להשלמת הכלל. ע״כ אמר שראוי שכל יחיד לא ירשה לעצמו להנות לאור שלימותה, כ״ז שלא הגיע הזמן שיוכל הכלל ליהנות ממנה. וע״ז צריך ודאי פקידה שמימית, ע״פ נס או ע״פ טבע. אבל איך שיהי׳ צריכות הסבות שיזדמנו באופן שיוכל הכלל להתנחל בא״י וליהנות מטובה הגשמי והרוחני, שקשורים זה בזה.
והי׳ נראה לו, כי בכבוש כל יחיד את תשוקתו הפרטית, למען מצא השעה שתבא ישועה כללית, מזה תצמח ישועת הכלל מצד ההשגחה. כי התפילה וההשתפכות של כל הנפשות לפני ד׳ להשיבנו לארץ קדשינו, תהי׳ עי״ז קבועה רק לתכלית הכללית, ותתקבל יותר, כי הוא הדבר התכליתי. גם אם יהי׳ רצון ד׳ שתהי׳ הפקידה טבעית, ודאי צריך לזה רצון הכלל החזק והשתדלותם ברחמי שמים, אחרי הזדמנות הסיבות הראויות, ואחרי תמכם אשורם בדרך ד׳, באופן שתהי׳ זכות התשובה מסייעתם. הנה כ״ז שלא יוכל כל יחיד להשפיע חשקו הרוחני וגעגועיו העזים לארץ אשר עינינו ולבינו שם, יתאגד יותר הכח הכללי, ותהי׳ סבה מוכנת לרבות תכנית כללי בזה. וכל דבר שיוכל לגרום איזה גרעון רחוק בחק הכלל, לפי מעלת חסידותו של ר״י לא היו עניני היחיד אפילו היותר שלמים ונעלים שוקלים אצלו מאומה. אמנם הדרכה כזאת אינה נאותה כ״א לשלם שכמותו. אבל כל צדיקי הדורות, שעם כל צדקתם מ״מ השלימות הפרטי תופס מקום אף שהוא במעלה עליונה, להיות דבק בד׳ וללכת בדרכיו ולהשכיל באמתו, אי אפשר כלל לעצור חשקם האמיץ להאור באור ד׳ ע״י נחלת ד׳, שתשיב נפשם הנהלאה בשביל חשבון רחוק. והם כיון שמעשיהם ג״כ למטרה רוממה ורצויה, כי היחיד הנעלה ממנו יבנה הכלל השלם, גם זאת היא דרך ד׳ והיא מדה לכל אדם שלם בדורותיו.
