הרב חיים גנץ
יום הכיפורים כפסגה של חודש אלול
יום הכפורים מהוה פסגה ושיא לתהליך ההתעלות הממושך המתחיל מראש חודש אלול.
חמשת העינויים בהם אנו מחויבים מן התורה הופכים אותנו למלאכים המשוחררים מכל מגע עם מציאות קרקעית: "יש שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביוה"כ דוגמת מלאכי השרת, וכן נוהגים ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי" (רמ"א סימן ת"ר). באופן פשטני, נראה שעמידתנו זאת אינה שייכת למציאותנו האמיתית, אלא היא מהווה התגייסות מיוחדת לכבוד יום הדין והמשפט, כאשר מיד עם סיומו של יוה"כ אנו שבים לעצמיותנו הקטנה. כך גם התיחסותינו אל הקב"ה ביום זה הוא רק אל "המלך המשפט", המלך שכל מלכותו מזוהה עם המשפט. מידת הדין נתפסת כמאפיין הבלעדי למציאותינו ביוה"כ.
ברכת שהחיינו בכניסת החג מעידה על כך אנו שמחים על שזכינו להתמלא מהעוצמה המחיה ומטהרת של יום הכיפורים
אמנם שמו של המועד בתורה- יום הכיפורים (ויקרא כ"ג,כ"ז), מעיד על מהות חיובית פועלת של יום הכיפורים, בו הקב"ה פועל עלינו כפרה וטהרה: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא ט"ז, ל'). היינו, שכיוון שביום זה הקב"ה פועל עלינו טהרה, לכן הכשירו עצמכם ולפני ה' תטהרו. וכן "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא כ"ג, כ"ז)- מכיוון שביום זה יום הקב"ה מכפר- מנקה אותנו, אנו מקדשים את היום וכן אנו מתענים בו לטהר עצמנו.
הדברים מגיעים עד כדי כך שרבי בסוף מסכת יומא סובר שיום הכפורים מכפר גם לשאינם שבים, כיון שעיקר ענינו של יום הכיפורים היא פעולת הכפרה שהקב"ה פועל עלינו יותר ממה שאנו פועלים על עצמנו. גם ברכת שהחיינו בכניסת החג מעידה על כך אנו שמחים על שזכינו להתמלא מהעוצמה המחיה ומטהרת של יום הכיפורים. אין כאן רק אימת עבד ירא- הקב"ה הוא קודם כל אבינו אוהבנו המנקה אותנו מטנופנו, ואחר כך מלכנו עם כל כובד האימה והאחריות המוטלת עלינו בהיותנו בנים למקום. לכן ראוי לנו ללבוש לבנים כמלאכים מצד אחד, וכמתים מצד שני, בגיל מצד אחד, וברעדה מצד שני- על היותינו בנים ועבדים לאבינו שבשמים.
ביוה"כ אין השטן מקטרג('השטן' גימטריא 364, שזה ימות החמה חסר אחד- זה יום הכיפורים –מדרש תהלים כ"ט). ביום הכיפורים, בו הקב"ה מזרים עלינו את האור המלאכי שבו אנו רואים את עצמנו בכפרתנו, אותו שטן המבלבל אותנו ומציג אותנו בעיני עצמנו כחגבים נעלם.
על זכות זו פעם בשנה להשתחחרר מהבלבול השטני המקטין אותנו, מהיכולת שלנו להחשף אל עצמיותנו האמיתית נברך יחד עם כל ישראל "שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה".
יום הכפורים מהוה פסגה ושיא לתהליך ההתעלות הממושך המתחיל מראש חודש אלול.
חמשת העינויים בהם אנו מחויבים מן התורה הופכים אותנו למלאכים המשוחררים מכל מגע עם מציאות קרקעית: "יש שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביוה"כ דוגמת מלאכי השרת, וכן נוהגים ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי" (רמ"א סימן ת"ר). באופן פשטני, נראה שעמידתנו זאת אינה שייכת למציאותנו האמיתית, אלא היא מהווה התגייסות מיוחדת לכבוד יום הדין והמשפט, כאשר מיד עם סיומו של יוה"כ אנו שבים לעצמיותנו הקטנה. כך גם התיחסותינו אל הקב"ה ביום זה הוא רק אל "המלך המשפט", המלך שכל מלכותו מזוהה עם המשפט. מידת הדין נתפסת כמאפיין הבלעדי למציאותינו ביוה"כ.
ברכת שהחיינו בכניסת החג מעידה על כך אנו שמחים על שזכינו להתמלא מהעוצמה המחיה ומטהרת של יום הכיפורים
אמנם שמו של המועד בתורה- יום הכיפורים (ויקרא כ"ג,כ"ז), מעיד על מהות חיובית פועלת של יום הכיפורים, בו הקב"ה פועל עלינו כפרה וטהרה: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא ט"ז, ל'). היינו, שכיוון שביום זה הקב"ה פועל עלינו טהרה, לכן הכשירו עצמכם ולפני ה' תטהרו. וכן "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא כ"ג, כ"ז)- מכיוון שביום זה יום הקב"ה מכפר- מנקה אותנו, אנו מקדשים את היום וכן אנו מתענים בו לטהר עצמנו.
הדברים מגיעים עד כדי כך שרבי בסוף מסכת יומא סובר שיום הכפורים מכפר גם לשאינם שבים, כיון שעיקר ענינו של יום הכיפורים היא פעולת הכפרה שהקב"ה פועל עלינו יותר ממה שאנו פועלים על עצמנו. גם ברכת שהחיינו בכניסת החג מעידה על כך אנו שמחים על שזכינו להתמלא מהעוצמה המחיה ומטהרת של יום הכיפורים. אין כאן רק אימת עבד ירא- הקב"ה הוא קודם כל אבינו אוהבנו המנקה אותנו מטנופנו, ואחר כך מלכנו עם כל כובד האימה והאחריות המוטלת עלינו בהיותנו בנים למקום. לכן ראוי לנו ללבוש לבנים כמלאכים מצד אחד, וכמתים מצד שני, בגיל מצד אחד, וברעדה מצד שני- על היותינו בנים ועבדים לאבינו שבשמים.
ביוה"כ אין השטן מקטרג('השטן' גימטריא 364, שזה ימות החמה חסר אחד- זה יום הכיפורים –מדרש תהלים כ"ט). ביום הכיפורים, בו הקב"ה מזרים עלינו את האור המלאכי שבו אנו רואים את עצמנו בכפרתנו, אותו שטן המבלבל אותנו ומציג אותנו בעיני עצמנו כחגבים נעלם.
על זכות זו פעם בשנה להשתחחרר מהבלבול השטני המקטין אותנו, מהיכולת שלנו להחשף אל עצמיותנו האמיתית נברך יחד עם כל ישראל "שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה".
