הרב נדב פרידמן
עוצמת התיקון והגאולה בתשובה
היסודות השייכים לקיומו של עולם הם מוחלטים על פי חפץ ה' העליון העומד מעל כל החשבונות האנושיים.
הרמב"ם אומר בהלכות תשובה כך: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה". התשובה לא מופיעה רק כציווי בחירי שאפשר לבחור בו לשוב בתשובה או לא, אלא כהבטחה ודאית. לכאורה זה עומד בניגוד למה שאומרים חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"?! אלא, ישנם דברים ששייכים ליסודות שעליהם העולם עומד, ובהם אין לגמרי בחירה. למשל: התורה הכרחית וקיומית ולכן הקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית", וכן עצם החיים -"על כרחך אתה חי". העדר הבחירה לא מקטין את ערכם אלא מעיד על מרכזיותם וחשיבותם ולכן הם מעבר לקפריזות אנושיות המשתנות לפי מצבי הרוח השונים. היסודות השייכים לקיומו של עולם הם מוחלטים על פי חפץ ה' העליון העומד מעל כל החשבונות האנושיים.
אמנם באופן פרטי יש ביד האדם את הבחירה אם לשוב או לא, אך מצד המהלך הכללי של תנועת העולם והתפתחותו יש הכוונה אלוקית ברורה לכיוון של עילוי והשתלמות. כפי שאומר הנביא יחזקאל בפרק כ': "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים... חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה...אמלוך עליכם". עם ישראל והמגמה האלוקית יותר מדי יקרים בעיני ה' ולכן בנוגע אליהן אין יכולת בחירה אנושית ללכת לאבדון.
יש מקום נוסף שבו פוגשים את מעלתה העליונה של התשובה. הגמרא אומרת: "שאלו לחכמה ולנבואה: "אדם שחטא, מה עונשו?" וכולם ענו "הנפש החוטאת תמות"; וכששאלו את הקב"ה, אמר" יעשה תשובה ויתכפר".
רעיון התשובה הוא מהפכני ונועז, ומאפשר לתקן את מה שכבר נעשה. בתשובה באהבה בפרט בכוחה להפוך זדונות לזכויות. שום דמיון ושום חוק וסדר לא יכולים להכיל רעיון כה נשגב. עוצמת התיקון והיכולת להיגאל גם מהמצבים הכי קשים ומסובכים לא נתפשות בשום מושג אנושי, עד שהקב"ה חושף בפנינו את סתרי ההנהגה וסולל בפנינו דרכים אינספור לתקן את הנפילות על כל גווניהן.
לא בכדי נאמר שתשובה קדמה לעולם - לא במשמעות כרונולוגית, כי אם הדגשה שכל סדרי התיקונים למיניהם אינם שייכים לסדרים הרגילים של חוקיות העולם, אלא הכל נובע ממחשבה אלוקית נעלמת הקודמת באיכותה לכל המושגים הרגילים.
איזה אדם יכול להעלות בדמיון הכי פרוע שמעשה עברה, לאחר תשובה פנימית עמוקה מאד, נוקבת ואמיתית - יכול להתהפך לזכות? מעבר לסכנה שיש בידיעה זו - אם לא קולטים אותה בצורה נכונה - הרי שיש כאן בשורה עצומה השופכת אור גדול על כל מהלך התשובה, ומבררת שאין שום דבר בעולם שלא ניתן להעלות אותו, ללטש אותו, ואחרי הסרת הסיגים הדבוקים בו - מתוך הדרכתה של תורה והזהירות המתבקשת - ניתן לפגוש את האור הגדול הטמון בו, המצטרף לכל הטוב והיפה שבמציאות.
ממילא כל מושג התשובה מתגלה כניקיון עצום מלא התחדשות רעננה שכל תקוות העתיד מונחת בו.
ככל שהעולם יכיר יותר את ערכה האמיתי שלהתשובה, את סדריה מדרגותיה ועומקיה, כך תתעורר בקרבו תשוקה עצומה להשתייך אל מהלכה הנצחי, שמלא זרמי חיים כמו מעיין המפכה מים חיים, כלפי כל מי שעובר תהליך תשובה,בין אם הוא צדיק שבצדיקים המוסיף וחושף בכל יום קומה חדשה, ובין אם הוא רשע החפץ להשתחרר ממאסר נפשו המשוועת לחרות עולם.
חלק מהותי בתשובה זה קודם כל לברר עד כמה שאנו גדולים - "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו"
הרב חרל"פ זצ"ל מלמד אותנו שחלק מתהליך התשובה הוא להתכלל בעם ישראל ולהתבונן יותר בימים אלו במעלתם של ישראל.
החטא נובע פעמים רבות משכחה עצמית, הבאה לידי ביטוי בשאלות: "מי אני בכלל?", ו"מה הערך של מעשיי?". התפישה בה האדם תופש את עצמו כאדם קטן, חלש וכעלה נידף שכל רוח מערערת אותו - ישבה נתינת לגיטימציה לחטא, שהרי אם ממילא אני לא שווה כלום, מעשיי לא משנים ולא משפיעים מאומה. מי שחושב את עצמו לקטן תובע מעצמו דברים קטנים. חלק מהותי בתשובה זה קודם כל לברר עד כמה שאנו גדולים - "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו". צריך להשתחרר מהדימוי הנמוך ולהבין שהקב"ה שתל בכל אחד מישראל כוחות אדירים, ושכל העולם מושתת על מעשיו מחשבותיו ודיבורו. כל אדם מישראל הוא ענק שבענקים וכך הוא צריך להתייחס אל עצמו ולתבוע מעצמו גדלות. התורה מעידה על כך בהרבה מקומות- אין זו גאווה אלא תפישה אמיתית.
אי אפשר להתוודע לגודל שבנו בלי לברר את מעלתם וסגולתם של ישראל בכלל; ראשית מבינים לאיזה גודל אנו שייכים, ומתוך כך יש מקום לכל אחד לבטא את גודלו על פי הייחודיות הנשמתית והאופי המיוחד שלו, כשהכל כמובן מתוך הארתה של תורה.
אם יבוא השואל וישאל - "על איזה גודל אתם מדברים? אני שקוע כולי בים התאוות, מרוסק רוחנית ונפשית, אני כל כך רחוק מהקב"ה ומעבודת ה'" - נלטף אותו באהבה גדולה וכנה, נשתתף בכאבו העמוק, וננסה להסביר לו שריחוק גדול ונפילה קשה לא מלמדים על נפש קטנה ושפלה.
אדרבא, אדם עם כוחות גדולים - נפילותיו גדולות. פעמים רבות דווקא ברגעים הקשים ביותר, בהם נראה שאבדה התקווה, ניתן להקשיב בצורה חדה יותר וברורה לזעקות קורעות הלב של הנשמה, שכל כך צמאה לקדושה גדולה, לקרבת ה' שכל כך נתרחקה ממנו. דווקא מתוך החושך הגדול מתעורר צימאון אדיר לטהרה, לחיים חדשים, גדולים ונקיים מכל סיג ופגם. תשובה עליונה יכולה לצמוח ממעמקי השאול והייאוש, וצריך להקשיב לכל הצלילים הטהורים ולהאמין בעצמנו. "גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו וגדולים גם תנחומותינו" (אורות עמ' נה) .
נזכה להקשיב לקולות הפנימיים התוססים בקרבנו, נשאב מהימים הללו תעצומות נפש וגבורה ספוגים ברוח טהרה וקדושה, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה ומבורכת לנו ולכל ישראל, אמן.
היסודות השייכים לקיומו של עולם הם מוחלטים על פי חפץ ה' העליון העומד מעל כל החשבונות האנושיים.
הרמב"ם אומר בהלכות תשובה כך: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה". התשובה לא מופיעה רק כציווי בחירי שאפשר לבחור בו לשוב בתשובה או לא, אלא כהבטחה ודאית. לכאורה זה עומד בניגוד למה שאומרים חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"?! אלא, ישנם דברים ששייכים ליסודות שעליהם העולם עומד, ובהם אין לגמרי בחירה. למשל: התורה הכרחית וקיומית ולכן הקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית", וכן עצם החיים -"על כרחך אתה חי". העדר הבחירה לא מקטין את ערכם אלא מעיד על מרכזיותם וחשיבותם ולכן הם מעבר לקפריזות אנושיות המשתנות לפי מצבי הרוח השונים. היסודות השייכים לקיומו של עולם הם מוחלטים על פי חפץ ה' העליון העומד מעל כל החשבונות האנושיים.
אמנם באופן פרטי יש ביד האדם את הבחירה אם לשוב או לא, אך מצד המהלך הכללי של תנועת העולם והתפתחותו יש הכוונה אלוקית ברורה לכיוון של עילוי והשתלמות. כפי שאומר הנביא יחזקאל בפרק כ': "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים... חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה...אמלוך עליכם". עם ישראל והמגמה האלוקית יותר מדי יקרים בעיני ה' ולכן בנוגע אליהן אין יכולת בחירה אנושית ללכת לאבדון.
יש מקום נוסף שבו פוגשים את מעלתה העליונה של התשובה. הגמרא אומרת: "שאלו לחכמה ולנבואה: "אדם שחטא, מה עונשו?" וכולם ענו "הנפש החוטאת תמות"; וכששאלו את הקב"ה, אמר" יעשה תשובה ויתכפר".
רעיון התשובה הוא מהפכני ונועז, ומאפשר לתקן את מה שכבר נעשה. בתשובה באהבה בפרט בכוחה להפוך זדונות לזכויות. שום דמיון ושום חוק וסדר לא יכולים להכיל רעיון כה נשגב. עוצמת התיקון והיכולת להיגאל גם מהמצבים הכי קשים ומסובכים לא נתפשות בשום מושג אנושי, עד שהקב"ה חושף בפנינו את סתרי ההנהגה וסולל בפנינו דרכים אינספור לתקן את הנפילות על כל גווניהן.
לא בכדי נאמר שתשובה קדמה לעולם - לא במשמעות כרונולוגית, כי אם הדגשה שכל סדרי התיקונים למיניהם אינם שייכים לסדרים הרגילים של חוקיות העולם, אלא הכל נובע ממחשבה אלוקית נעלמת הקודמת באיכותה לכל המושגים הרגילים.
איזה אדם יכול להעלות בדמיון הכי פרוע שמעשה עברה, לאחר תשובה פנימית עמוקה מאד, נוקבת ואמיתית - יכול להתהפך לזכות? מעבר לסכנה שיש בידיעה זו - אם לא קולטים אותה בצורה נכונה - הרי שיש כאן בשורה עצומה השופכת אור גדול על כל מהלך התשובה, ומבררת שאין שום דבר בעולם שלא ניתן להעלות אותו, ללטש אותו, ואחרי הסרת הסיגים הדבוקים בו - מתוך הדרכתה של תורה והזהירות המתבקשת - ניתן לפגוש את האור הגדול הטמון בו, המצטרף לכל הטוב והיפה שבמציאות.
ממילא כל מושג התשובה מתגלה כניקיון עצום מלא התחדשות רעננה שכל תקוות העתיד מונחת בו.
ככל שהעולם יכיר יותר את ערכה האמיתי שלהתשובה, את סדריה מדרגותיה ועומקיה, כך תתעורר בקרבו תשוקה עצומה להשתייך אל מהלכה הנצחי, שמלא זרמי חיים כמו מעיין המפכה מים חיים, כלפי כל מי שעובר תהליך תשובה,בין אם הוא צדיק שבצדיקים המוסיף וחושף בכל יום קומה חדשה, ובין אם הוא רשע החפץ להשתחרר ממאסר נפשו המשוועת לחרות עולם.
חלק מהותי בתשובה זה קודם כל לברר עד כמה שאנו גדולים - "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו"
הרב חרל"פ זצ"ל מלמד אותנו שחלק מתהליך התשובה הוא להתכלל בעם ישראל ולהתבונן יותר בימים אלו במעלתם של ישראל.
החטא נובע פעמים רבות משכחה עצמית, הבאה לידי ביטוי בשאלות: "מי אני בכלל?", ו"מה הערך של מעשיי?". התפישה בה האדם תופש את עצמו כאדם קטן, חלש וכעלה נידף שכל רוח מערערת אותו - ישבה נתינת לגיטימציה לחטא, שהרי אם ממילא אני לא שווה כלום, מעשיי לא משנים ולא משפיעים מאומה. מי שחושב את עצמו לקטן תובע מעצמו דברים קטנים. חלק מהותי בתשובה זה קודם כל לברר עד כמה שאנו גדולים - "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו". צריך להשתחרר מהדימוי הנמוך ולהבין שהקב"ה שתל בכל אחד מישראל כוחות אדירים, ושכל העולם מושתת על מעשיו מחשבותיו ודיבורו. כל אדם מישראל הוא ענק שבענקים וכך הוא צריך להתייחס אל עצמו ולתבוע מעצמו גדלות. התורה מעידה על כך בהרבה מקומות- אין זו גאווה אלא תפישה אמיתית.
אי אפשר להתוודע לגודל שבנו בלי לברר את מעלתם וסגולתם של ישראל בכלל; ראשית מבינים לאיזה גודל אנו שייכים, ומתוך כך יש מקום לכל אחד לבטא את גודלו על פי הייחודיות הנשמתית והאופי המיוחד שלו, כשהכל כמובן מתוך הארתה של תורה.
אם יבוא השואל וישאל - "על איזה גודל אתם מדברים? אני שקוע כולי בים התאוות, מרוסק רוחנית ונפשית, אני כל כך רחוק מהקב"ה ומעבודת ה'" - נלטף אותו באהבה גדולה וכנה, נשתתף בכאבו העמוק, וננסה להסביר לו שריחוק גדול ונפילה קשה לא מלמדים על נפש קטנה ושפלה.
אדרבא, אדם עם כוחות גדולים - נפילותיו גדולות. פעמים רבות דווקא ברגעים הקשים ביותר, בהם נראה שאבדה התקווה, ניתן להקשיב בצורה חדה יותר וברורה לזעקות קורעות הלב של הנשמה, שכל כך צמאה לקדושה גדולה, לקרבת ה' שכל כך נתרחקה ממנו. דווקא מתוך החושך הגדול מתעורר צימאון אדיר לטהרה, לחיים חדשים, גדולים ונקיים מכל סיג ופגם. תשובה עליונה יכולה לצמוח ממעמקי השאול והייאוש, וצריך להקשיב לכל הצלילים הטהורים ולהאמין בעצמנו. "גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו וגדולים גם תנחומותינו" (אורות עמ' נה) .
נזכה להקשיב לקולות הפנימיים התוססים בקרבנו, נשאב מהימים הללו תעצומות נפש וגבורה ספוגים ברוח טהרה וקדושה, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה ומבורכת לנו ולכל ישראל, אמן.
