הרב יאיר צור
ברכת סלח לנו | תפילת שמונה עשרה | 10
אני מבקש ממך לחדש את הקשר- לחדש את הקשר קודם כל לאיפה שהוא היה לפני החטא, ויותר מזה לחדש את הקשר ולצמוח למקום חדש
נפתח בהתנצלות. למה להתנצל? כי הרבה יותר קל להתנצל מאשר לבקש סליחה. "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב", ואומרת הגמרא במסכת שבת: בחורב טענו ובחורב פרקו. להתנצל פירושו לפרוק, להשליך, ולהסיר. להסיר מעליי נקיפות מצפון, רגשות אשמה, ואת כל התחושות הקשות שמלוות את הנפש הטהורה אחרי שעשתה מעשה שאינו הגון לה. כשאדם מתנצל, הוא מוסר התנצלות. בעצם, במובן מסוים לא באמת מעניין אותי האדם שבו פגעתי- אני עכשיו עסוק בלהסיר מעליי. אני מוסר את ההתנצלות, ואתה? אתה רק תקבל. אבל סליחה? סליחה לא מוסרים, סליחה מבקשים.
כשאדם פוגע חלילה בחברו פגיעה ממונית, קורים שני דברים- על האדם לשלם על הנזק שאותו הוא עשה- לפצות את הניזק.נוצר חוב, ואם אין בידי לשלם את החוב, אז אני מבקש מחילה. אבל חוץ מהחוב הממוני שנוצר, נוצרה גם פגיעה אישית. משל למה הדבר דומה? אם יבוא ילד אל אביו ויבקש ממנו סכום כסף מסוים, כנראה שאביו ייתן לו בשמחה. אבל אם אותו ילד יבוא ויגנוב מאביו את הכסף הזה, אז אביו ייפגע פגיעה עמוקה מאוד. הנושא פה זה לא הכסף, אלא הקשר שבין האבא לבין הבן. על פגיעה בקשר מבקשים סליחה.
כמה מגוחך, אע"פ שזה מעלה חיוך נוסטלגי, מה שעשינו כשהיינו ילדים בערב יום כיפור- מבקשים שלוש פעמים "סליחה סליחה סליחה"- ומעכשיו זה הבעיה שלך. אבל סליחה כאמור לא מוסרים, סליחה מבקשים. אני מבקש ממך לחדש את הקשר- לחדש את הקשר קודם כל לאיפה שהוא היה לפני החטא, ויותר מזה לחדש את הקשר ולצמוח למקום חדש. מי שביקש סליחה יודע כמה זה קשה, מי שסלח פעם יודע כמה זה מחדש, כמה זה מצמיח, כמה זה מטהר.
הקשר שלנו עם ריבונו של עולם נמשל בשניים: קשר של אבא ובן, וקשר של מלך ועבד. קשר של אבא ובן הוא קשר של חיבור אהבה ודביקות, והקשר של עבד ומלך- קשר של יראה ואחריות. אחריותנו היא לתקן את העולם ולבנות בה ממלכה שתהיה נאמנה כמה שיותר לרצון האלוקי. כשאדם חוטא, הוא פוגע בשתיים- בעולם, בסדר שאמור להיות במציאות. זה מהצד שפוגע בתפקידו כעבד בנאמנותו אל המלך. אבל חוץ מזה, הוא פוגע בקשר- בנאמנות ובאמונה, באמון שבין אב לבנו, בין אבינו שבשמיים לבינינו.
כשאדם חוטא, הוא פוגע בשתיים. בעולם, בסדר שאמור להיות במציאות. זה מצד שפוגע בתפקידו כעבד בנאמנותו אל המלך. אבל חוץ מזה הוא פוגע בקשר, בנאמנות ובאמונה, באמון שבין אב לבנו, בין אבינו שבשמיים לבינינו.
אחרי ששבנו בתשובה בברכה הקודמת, אחרי שעמדנו בחונן הדעת על דעתנו האמיתית, רגע לפני שנתחיל לבקש את כל הבקשות בתפילה, אנחנו עומדים ומבקשים את הדבר הכי חשוב שיש- את עצם הקשר. אנחנו מבקשים סליחה, לחדש ימינו כקדם ולצמוח עוד הרבה יותר. "סלח לנו אבינו כי חטאנו", ומתוך כך מוסיפים "מחל לנו מלכנו כי פשענו".
חז"ל אומרים שה'חטא' הוא השגגה, וה'פשע' הוא המזיד. אבל בכלל מאתיים מנה, אם ביקשנו על הפשע, למה צריך לבקש על החטא? אנחנו עוסקים בשני דברים- בעצם הפגיעה שהתרחשה בעולם, ובפגיעה בקשר. אמנם הפשע הוא באמת חמור מאוד, שהרי במזיד אדם יכול לפגוע פגיעות קשות מאוד בעולם. אבל דווקא בשגגה יש משהו שאומר שבעצם אני לא עומד במקום הנכון. אם בשבת אדם שוכח שמעשה הוא נגד רצון ד' בשבת, הוא לא עומד במקום הנכון מול ריבונו של עולם. הפגיעה בקשר נמצאת בחטא, דווקא בשגגה, ומתוכה גם במזיד, "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו כי אל טוב וסלח אתה".
אני מבקש ממך לחדש את הקשר- לחדש את הקשר קודם כל לאיפה שהוא היה לפני החטא, ויותר מזה לחדש את הקשר ולצמוח למקום חדש
נפתח בהתנצלות. למה להתנצל? כי הרבה יותר קל להתנצל מאשר לבקש סליחה. "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב", ואומרת הגמרא במסכת שבת: בחורב טענו ובחורב פרקו. להתנצל פירושו לפרוק, להשליך, ולהסיר. להסיר מעליי נקיפות מצפון, רגשות אשמה, ואת כל התחושות הקשות שמלוות את הנפש הטהורה אחרי שעשתה מעשה שאינו הגון לה. כשאדם מתנצל, הוא מוסר התנצלות. בעצם, במובן מסוים לא באמת מעניין אותי האדם שבו פגעתי- אני עכשיו עסוק בלהסיר מעליי. אני מוסר את ההתנצלות, ואתה? אתה רק תקבל. אבל סליחה? סליחה לא מוסרים, סליחה מבקשים.
כשאדם פוגע חלילה בחברו פגיעה ממונית, קורים שני דברים- על האדם לשלם על הנזק שאותו הוא עשה- לפצות את הניזק.נוצר חוב, ואם אין בידי לשלם את החוב, אז אני מבקש מחילה. אבל חוץ מהחוב הממוני שנוצר, נוצרה גם פגיעה אישית. משל למה הדבר דומה? אם יבוא ילד אל אביו ויבקש ממנו סכום כסף מסוים, כנראה שאביו ייתן לו בשמחה. אבל אם אותו ילד יבוא ויגנוב מאביו את הכסף הזה, אז אביו ייפגע פגיעה עמוקה מאוד. הנושא פה זה לא הכסף, אלא הקשר שבין האבא לבין הבן. על פגיעה בקשר מבקשים סליחה.
כמה מגוחך, אע"פ שזה מעלה חיוך נוסטלגי, מה שעשינו כשהיינו ילדים בערב יום כיפור- מבקשים שלוש פעמים "סליחה סליחה סליחה"- ומעכשיו זה הבעיה שלך. אבל סליחה כאמור לא מוסרים, סליחה מבקשים. אני מבקש ממך לחדש את הקשר- לחדש את הקשר קודם כל לאיפה שהוא היה לפני החטא, ויותר מזה לחדש את הקשר ולצמוח למקום חדש. מי שביקש סליחה יודע כמה זה קשה, מי שסלח פעם יודע כמה זה מחדש, כמה זה מצמיח, כמה זה מטהר.
הקשר שלנו עם ריבונו של עולם נמשל בשניים: קשר של אבא ובן, וקשר של מלך ועבד. קשר של אבא ובן הוא קשר של חיבור אהבה ודביקות, והקשר של עבד ומלך- קשר של יראה ואחריות. אחריותנו היא לתקן את העולם ולבנות בה ממלכה שתהיה נאמנה כמה שיותר לרצון האלוקי. כשאדם חוטא, הוא פוגע בשתיים- בעולם, בסדר שאמור להיות במציאות. זה מהצד שפוגע בתפקידו כעבד בנאמנותו אל המלך. אבל חוץ מזה, הוא פוגע בקשר- בנאמנות ובאמונה, באמון שבין אב לבנו, בין אבינו שבשמיים לבינינו.
כשאדם חוטא, הוא פוגע בשתיים. בעולם, בסדר שאמור להיות במציאות. זה מצד שפוגע בתפקידו כעבד בנאמנותו אל המלך. אבל חוץ מזה הוא פוגע בקשר, בנאמנות ובאמונה, באמון שבין אב לבנו, בין אבינו שבשמיים לבינינו.
אחרי ששבנו בתשובה בברכה הקודמת, אחרי שעמדנו בחונן הדעת על דעתנו האמיתית, רגע לפני שנתחיל לבקש את כל הבקשות בתפילה, אנחנו עומדים ומבקשים את הדבר הכי חשוב שיש- את עצם הקשר. אנחנו מבקשים סליחה, לחדש ימינו כקדם ולצמוח עוד הרבה יותר. "סלח לנו אבינו כי חטאנו", ומתוך כך מוסיפים "מחל לנו מלכנו כי פשענו".
חז"ל אומרים שה'חטא' הוא השגגה, וה'פשע' הוא המזיד. אבל בכלל מאתיים מנה, אם ביקשנו על הפשע, למה צריך לבקש על החטא? אנחנו עוסקים בשני דברים- בעצם הפגיעה שהתרחשה בעולם, ובפגיעה בקשר. אמנם הפשע הוא באמת חמור מאוד, שהרי במזיד אדם יכול לפגוע פגיעות קשות מאוד בעולם. אבל דווקא בשגגה יש משהו שאומר שבעצם אני לא עומד במקום הנכון. אם בשבת אדם שוכח שמעשה הוא נגד רצון ד' בשבת, הוא לא עומד במקום הנכון מול ריבונו של עולם. הפגיעה בקשר נמצאת בחטא, דווקא בשגגה, ומתוכה גם במזיד, "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו כי אל טוב וסלח אתה".
