אחד הנושאים המרכזיים בתפילה הוא ההכנה לתפילה. הרמב"ם אומר: "כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו, ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים". כשמקשיבים לרמב"ם הזה, שמים לב לדבר נפלא ביותר. הרמב"ם שואל: כיצד היא הכוונה?. היה אפשר לחשוב שאם אנו רוצים להתחיל להתקדם בנושא החשוב של כוונה בתפילה ולנצל את התפילה יותר, צריך ללמוד את המילים ולהבין את המשמעות של כל פרט ופרט.

הכוונה בתפילה - ההכנה לתפילה

רואים מפה שכוונה בתפילה לא מתחילה משם. יותר מזה, ודאי שהקריטריון לכוונה בתפילה היא לא מה אגיד או כמה אני אגיד, היא מתחילה ממשהו הרבה יותר פנימי- הכוונה בתפילה היא ההכנה לתפילה. ישנו חילוק של ר' חיים מבריסק- שהכוונה של 'לעמוד לפני המלך' היא מעכבת בכל הברכות כולם בניגוד לכוונה יותר מפורטת שמעכבת רק בברכה ראשונה- שלב ראשון ומרכזי זה לעמוד לפני המלך. בנוסף ישנו גם שלב שני שכולל להגיד את המילים, את התוכן עצמו.

אז כיצד היא הכוונה? אני אגיד בשפה שלי על בסיס דברי הרמב"ם- כשמגיעים לבית הכנסת יש שני דברים שכל אחד צריך לשאול את עצמו- א)האם הלב שלי פה? וב)האם הלב שלי כולו פונה לד' יתברך? אלו שני הדברים שכדאי שנשאל את עצמנו כשאנחנו מגיעים לבית הכנסת כמה דקות לפני שמתחילים להתפלל. אפילו אם הציבור כבר התחיל להתפלל, כמה דקות של הכנה לתפילה שווים את עיקר התפילה. מה השלב הראשון?  לבוא עם הלב זה אומר לעצור, לבוא אל מקום של נחת רוח ושל שלווה, להביא את הלב ולהרגיש שהלב שלי פה.

לבוא עם הלב, זה אומר לעצור, לבוא אל מקום של נחת רוח ושל שלווה, להביא את הלב ולהרגיש שהלב שלי פה

החיים עמוסים ומלאים בטרדות ועומסים, אבל יש שלב שצריך לבוא ולעצור, להיכנס אל תוך הלב ולתת ללב להרגיש ולדבר. התפילה בעיקרה היא פגישה, זה השלב הראשון שלנו- לבוא, לעצור, לנשום עמוק, להסיר את הטרדות, לחשוב על כל מה שמטריד אותי ולשחרר את זה- אני רוצה עכשיו לעמוד מול ד' יתברך. השלב השני הוא המילים התוכן והבקשות, איך אני מפנה את כל מה שיושב לי בלב אל הדיבור והפנייה אל ד'.

‍