הרב נדב פרידמן
מה בין הנטיעות ליישוב ארץ ישראל
מה כ"כ מיוחד בנטיעה? מדוע היא המעשה הראשון שיש להתעסק בו כשמתחילים לחיות בארץ?
מאז התחדשות תחייתנו הלאומית וחזרת עם ישראל לארצו, קיבל יום ט"ו בשבט משמעות נוספת, והפך להיות "חג הנטיעות" (על אף שמבחינה הלכתית אין קשר בין מעשה הנטיעה וט"ו בשבט). מה הופך את הנטיעות לעניין חגיגי?
חז"ל במדרש מדגישים ש"מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה,שנאמר: "ויטע ה' א-לוהים גן בעדן", אף אתם כשתיכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה, שנאמר: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל..." (ויקרא יט, כג). שוב נשאל: מה כ"כ מיוחד בנטיעה? מדוע היא המעשה הראשון שיש להתעסק בו כשמתחילים לחיות בארץ? נראה שישנם מספר מאפיינים לפעולת הנטיעה, שכולם יחד מקרבים אותנו להבנת ענינה.
באופן פשוט, הנטיעה היא ביטוי של השתרשות בארץ והאחזות בה. בנטיעה לא נפגשים עם התועלת באופן מיידי, שעלול לגרום למחשבה מוטעית, שהכניסה לארץ היא מעין "התגנבות יחידים", שמעונינים בתועלת מיידית וקצרה, ולאחריה בורחים. להפך. כשעם ישראל נכנס לארץ הוא מלא שלוה, ובטוח בקביעותו הנצחית בארצו, והמעשה הראשון של נטיעותיו מבטא את הבעלות. על כן הוא עוסק בפעולות שהתועלת שבהן תבוא לאחר שנים ארוכות.
הנטיעה חושפת את התכונה המרכזית בישראל, והיא היות האדם טוב לכל, טוב שמתפשט ללא מיצרים וגבולות.
הנטיעה חושפת את התכונה המרכזית בישראל, והיא היות האדם טוב לכל, טוב שמתפשט ללא מיצרים וגבולות. ידוע המדרש על אותו יהודי קשיש שנטע אילנות, וכששאלו הקיסר מדוע הוא נוטע, והרי הוא לא יזכה להנות מהפירות, ענה לו אותו יהודי: "כשם שאבותי נטעו עבורי, כך גם אני נוטע עבור הדורות הבאים". הנכונות לפעול פעולות ולזרוע זרעים, שיתכן מאד שאחרים יקצרו את פירותיהם והזורע לא יהנה כלל, היא ביטוי של טוב. מתאים מאוד שהמעשה הראשון שהקב"ה עוסק בו בבריאתו של עולם, הוא מעשה שמביע את הטוב הא-לוהי המושפע על בריותיו ללא מיצרים. ומכיון שישראל דבקים במידותיו, המעשה הראשון בכניסה לארץ הוא נטיעה. זה התוכן האמיתי והעמוק של כניסתנו וירושתנו את הארץ - הופעת הטוב בעולם. והמלחמות הקשות בכניסה לארץ, כולם נובעים מהתוכן הטהור והאצילי, והחשק העצום להיטיב לעמים כולם, ולבער את הרשעה.
הנטיעה מבטאת לא רק את עצם הטוב, אלא גם מונחים בה התנאים לצמיחתן של השאיפות האידיאליות. כשם שבאילן, דרושה סבלנות רבה, וצעידה איטית בכל שלבי הצמיחה, וכל נסיון לקצר הליכים ולדלג על שלבים יניב פירות באושים; כך גם בבנין הטוב והשאיפות הנכונות, נדרשים סבלנות ואורך רוח. רק בנין איטי ויסודי שאינו מדלג על שום מדרגה קטנה, יוכל להגיע לקומה השלמה.
פריחתו השלמה וצמיחתו המלאה תבוא רק מתוך חיבור עמוק למקורות מים חיים צלולים וטהורים, המפכים ממעיינותיה של תורה תמימה
תנאי נוסף לצמיחה בריאה הוא מקורות המים של האילן. רק אם ישלח שורשיו אל מקורות מים חיים וצלולים, אז יפרח במלוא בריאותו ושגשוגו. אך אם ישריש עצמו וישאב מבורות נשברים ומים סרוחים - עלול הוא למות. כך גם עם ישראל. פריחתו השלמה וצמיחתו המלאה תבוא רק מתוך חיבור עמוק למקורות מים חיים צלולים וטהורים, המפכים ממעיינותיה של תורה תמימה. כל נסיון לערב תפיסות זרות ודפוסי חשיבה והנהגות, הבאים מבורות רדודים ונשברים, לא יצלח. הרבה קלקולים וסיבוכים מקורם בסיגים חיצוניים שחדרו אלינו.
עפ"י האמור, ניתן להבין מדוע הסימן המובהק לתהליך הגאולה, הם פירותיה היפים של ארץ ישראל. הגמ' בסנהדרין (צח) אומרת: וא"ר אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנא': "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא". ומבאר רש"י: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר". משום שפירות יפים ומתוקים מבטאים את בריאותו וצמיחתו הנכונה של האילן. ככל שעם ישראל מבריא מבחינה פנימית וחוזר למקוריותו בעוז ובגאון, בריאותו זו מתבטאת גם בנטיעותיו ופירותיו.
יהי רצון שיתקיים בנו "ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוקיך" (עמוס ט).
מה כ"כ מיוחד בנטיעה? מדוע היא המעשה הראשון שיש להתעסק בו כשמתחילים לחיות בארץ?
מאז התחדשות תחייתנו הלאומית וחזרת עם ישראל לארצו, קיבל יום ט"ו בשבט משמעות נוספת, והפך להיות "חג הנטיעות" (על אף שמבחינה הלכתית אין קשר בין מעשה הנטיעה וט"ו בשבט). מה הופך את הנטיעות לעניין חגיגי?
חז"ל במדרש מדגישים ש"מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה,שנאמר: "ויטע ה' א-לוהים גן בעדן", אף אתם כשתיכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה, שנאמר: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל..." (ויקרא יט, כג). שוב נשאל: מה כ"כ מיוחד בנטיעה? מדוע היא המעשה הראשון שיש להתעסק בו כשמתחילים לחיות בארץ? נראה שישנם מספר מאפיינים לפעולת הנטיעה, שכולם יחד מקרבים אותנו להבנת ענינה.
באופן פשוט, הנטיעה היא ביטוי של השתרשות בארץ והאחזות בה. בנטיעה לא נפגשים עם התועלת באופן מיידי, שעלול לגרום למחשבה מוטעית, שהכניסה לארץ היא מעין "התגנבות יחידים", שמעונינים בתועלת מיידית וקצרה, ולאחריה בורחים. להפך. כשעם ישראל נכנס לארץ הוא מלא שלוה, ובטוח בקביעותו הנצחית בארצו, והמעשה הראשון של נטיעותיו מבטא את הבעלות. על כן הוא עוסק בפעולות שהתועלת שבהן תבוא לאחר שנים ארוכות.
הנטיעה חושפת את התכונה המרכזית בישראל, והיא היות האדם טוב לכל, טוב שמתפשט ללא מיצרים וגבולות.
הנטיעה חושפת את התכונה המרכזית בישראל, והיא היות האדם טוב לכל, טוב שמתפשט ללא מיצרים וגבולות. ידוע המדרש על אותו יהודי קשיש שנטע אילנות, וכששאלו הקיסר מדוע הוא נוטע, והרי הוא לא יזכה להנות מהפירות, ענה לו אותו יהודי: "כשם שאבותי נטעו עבורי, כך גם אני נוטע עבור הדורות הבאים". הנכונות לפעול פעולות ולזרוע זרעים, שיתכן מאד שאחרים יקצרו את פירותיהם והזורע לא יהנה כלל, היא ביטוי של טוב. מתאים מאוד שהמעשה הראשון שהקב"ה עוסק בו בבריאתו של עולם, הוא מעשה שמביע את הטוב הא-לוהי המושפע על בריותיו ללא מיצרים. ומכיון שישראל דבקים במידותיו, המעשה הראשון בכניסה לארץ הוא נטיעה. זה התוכן האמיתי והעמוק של כניסתנו וירושתנו את הארץ - הופעת הטוב בעולם. והמלחמות הקשות בכניסה לארץ, כולם נובעים מהתוכן הטהור והאצילי, והחשק העצום להיטיב לעמים כולם, ולבער את הרשעה.
הנטיעה מבטאת לא רק את עצם הטוב, אלא גם מונחים בה התנאים לצמיחתן של השאיפות האידיאליות. כשם שבאילן, דרושה סבלנות רבה, וצעידה איטית בכל שלבי הצמיחה, וכל נסיון לקצר הליכים ולדלג על שלבים יניב פירות באושים; כך גם בבנין הטוב והשאיפות הנכונות, נדרשים סבלנות ואורך רוח. רק בנין איטי ויסודי שאינו מדלג על שום מדרגה קטנה, יוכל להגיע לקומה השלמה.
פריחתו השלמה וצמיחתו המלאה תבוא רק מתוך חיבור עמוק למקורות מים חיים צלולים וטהורים, המפכים ממעיינותיה של תורה תמימה
תנאי נוסף לצמיחה בריאה הוא מקורות המים של האילן. רק אם ישלח שורשיו אל מקורות מים חיים וצלולים, אז יפרח במלוא בריאותו ושגשוגו. אך אם ישריש עצמו וישאב מבורות נשברים ומים סרוחים - עלול הוא למות. כך גם עם ישראל. פריחתו השלמה וצמיחתו המלאה תבוא רק מתוך חיבור עמוק למקורות מים חיים צלולים וטהורים, המפכים ממעיינותיה של תורה תמימה. כל נסיון לערב תפיסות זרות ודפוסי חשיבה והנהגות, הבאים מבורות רדודים ונשברים, לא יצלח. הרבה קלקולים וסיבוכים מקורם בסיגים חיצוניים שחדרו אלינו.
עפ"י האמור, ניתן להבין מדוע הסימן המובהק לתהליך הגאולה, הם פירותיה היפים של ארץ ישראל. הגמ' בסנהדרין (צח) אומרת: וא"ר אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנא': "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא". ומבאר רש"י: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר". משום שפירות יפים ומתוקים מבטאים את בריאותו וצמיחתו הנכונה של האילן. ככל שעם ישראל מבריא מבחינה פנימית וחוזר למקוריותו בעוז ובגאון, בריאותו זו מתבטאת גם בנטיעותיו ופירותיו.
יהי רצון שיתקיים בנו "ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוקיך" (עמוס ט).
