הרב נדב פרידמן
"וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן ציוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"
התנהגותו של מרדכי מעוררת תמיהה. עם ישראל נמצא במצב כ"כ שפל בגלות, משועבד לאחשורוש , מפוזר ומפורד בין העמים והנה המלך מגדל ומנשא את המן ומושיבו מעל כל השרים, מדוע עליך להתגרות בהמן ובמלך אחשוורוש הרי התוצאות של מעשיך ידועות מראש?!
שאלה נוספת: גם אם באופן אישי חושב אתה שאין זה מן הראוי להשתחוות להמן, מדוע אתה בוחר ללכת דווקא לשער המלך?! השתדל להתחמק בחכמה מן המגע עם המן וכך לא תשתחווה לו, אך לבא במיוחד לשער המלך ושם לנקר את עינו?! מדוע?
יש להוסיף ולשאול: הרי אתה אינך אדם פרטי כי אם בעל מעמד מכובד בעם ישראל. מדוע אינך מתחשב בדעת העם בעניין כה גורלי? והשאלה היותר קשה: הרי שכבר נגזרה תוכנית "הפתרון הסופי" והכלייה המוחלטת ונוכחת לדעת עד כמה המעשה שלך הולך וממיט שואה על עם שלם , מה יותר נכון מלקום ולומר " רבותי, טעיתי בדרכי", ולעשות תשובה? במקום זה אתה ממשיך בעקשנות בדרכך , לובש שק ואפר וזועק, באותו לבוש בא שוב אל שער המלך ושוב מרתיח את המן!
כדי לענות על השאלות עלינו לדעת שמרדכי אינו שייך למנהיגים הרגילים שעניינם לשרת את רצון העם, מרדכי שייך למנהיגים המובילים ומרוממים את רוח העם גם כשהיא נמצאת בתחתית המדרגה. חשבונו של מרדכי לא מתחיל מחישובים פרגמטיים של רווח מול הפסד ברמה השטחית, אצלו הכל מתחיל מ"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". הוא שייך לכל התהליכים הפנימיים , האלוקיים, שעוברים על עם ישראל, הוא מבין אותם לעומק, הוא יודע מהן הסיבות שהביאו לחורבן בית ראשון ולשקיעה בגלות, והוא גם יודע כיצד לצאת ממצב זה. כל מעשיו נשקלים ונערכים מתוך המבט הפנימי והנסתר. מתוך שהדברים כל כך ברורים וצלולים אצלו, הוא דבק בדרכו בנחישות ועקשנות, אפילו ברגעים קשים ביותר בהם נראה כלפי חוץ שהכל מתמוטט וקורס, מרדכי לא מאבד אמונתו בצדקת דרכו אפילו לרגע אחד וממשיך קדימה, לא משום שהוא "אטום" למה שסביבו, או שאינו מוכן לרדת מהעץ שטיפס עליו, אלא משום שמרדכי צועד בדרך שהיא כל כך אמיתית ובטוחה שגם אם אין איש שמבין את מעשיו, בכל זאת הוא יודע שסדר הדברים צריך להבנות בצורה שאותה הוא מוביל ובסוף האמת שלו מנצחת וריבונו של עולם מושיע ומרומם את עם ישראל.
לאור הדברים ננסה להבין את מהלכו של מרדכי על פי הארתו של רבי משה אלקבץ (חברו של מרן רבי יוסף קארו בצפת) בספרו "מנות הלוי".
מרדכי עוקב אחרי הירידה הרוחנית והמשבר הלאומי שעם ישראל עובר לאחר החורבן. בשלב הראשון, עם ישראל יוצא לגלות המרה עם זקיפות קומה וגאווה לאומית- מתוך הכרת ערכו פנימי וסגולתו והיותו לעם קדוש. אולם במשך הזמן כבודו הלאומי הולך ומתפורר עד כדי השתחוואה לאנדרטה של נבוכדנצר, סממני הגלות הולכים וחודרים בתרבותו של העם ומתחילים "להתרגל" לגלות- בונים בתים ומתכוננים לשהייה עמוקה. שיא הנפילה מגיע בשעה שמשתתפים בסעודת אחשורוש.
הגמרא במסכת מגילה שואלת: מדוע נגזרה גזירה כל כך קשה על עם ישראל? עונה הגמרא: "משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע"(אחשוורוש). צריך להבין מה כל כך חמור להשתתף בסעודה זו , בפרט לאור המבוא בגמרא שהשתייה הייתה כדת של תורה, ונשמרו כל ההידורים ההלכתיים כדי שגם עם ישראל יוכל להשתתף בה. אלא, שכל התוכן של אותה סעודה היה לעג וחרפה לגאולתם של ישראל. חז"ל מספרים שאחשוורוש חישב את מניין השנים של הגלות לראות האם יתקיים חזונם של הנביאים ולפיו עם ישראל יחזור לארץ לאחר שבעים שנה ויקים את מלכותו. אחשוורוש טעה במניין וחשב שכבר עברו שבעים השנה. משנוכח לראות שעם ישראל נשאר בגלות, חשב שהנבואות הן כזב ומרמה- או אז עשה סעודה ומשתה גדול שכל תוכנם היה שמחה בהמשך החורבן והגלות. כדי להבליט עובדה זו הוא לבש בזמן הסעודה את בגדי הכהן הגדול והשקה את הסועדים בכלי המקדש. בחוצפתו הרבה עמד על כך שהיהודים יוזמנו לסעודה שכולה חרפה ובוז לגאולת ישראל. היהודים שבשושן, לא זו בלבד שלא החרימו את הסעודה, אלא השתתפו ואף "נהנו מסעודתו של אותו רשע" כלשון הגמרא.
השפל הזה שעם ישראל מגיע אליו בשכחת הזהות- ניכור כל כך עמוק לבית המקדש ולארץ ישראל והסתאבות מוחלטת בתוך "מנעמי הגלות", היא שגרמה לגזירה הנוראה מכל להיגזר. מרדכי יודע ומבין את שורשי הגזרה ומחליט לקום ולהחזיר לעם ישראל את בריאותו הנפשית, לפתח את הכבוד הלאומי ואת זקיפת הקומה שהתפוגגה . מרדכי מבין שחייבים לעצור את הסחף הנוראי של ההשפלה לאומית שהביאה אותנו עד לאותה גזירה- צריך לקום ולהתייצב במלוא העוז והעוצמה ולומר: כנסת ישראל התעוררי! התנערי מעפר, קומי לבשי בגדי תפארתך עמי! ההתרפסות והשתחוואה להמן לא רק שאינם מועילים אלא הם עצמם מעמיקים את הקלקולים הנפשיים שעם ישראל שקע בהם. דווקא עמידתו האיתנה והנחושה, לא רק מתוך הכוונה להתגרות בהמן בצורה ילדותית , אלא, מתוך הכוונה להרים את רוח העם, לזקוף את קומתו העליונה שכל כך הושפלה ועל ידי כל לעורר מחדש את הגעגועים לבית המקדש– היא זו שהפיחה חיים רעננה בעם ישראל, והבריאה את נפשם.
מרדכי מביט עמוק לשורשי הגזרה ויודע שכל הסבל הזה נובע משכחה עצמית. עם ישראל שכח את זהותו וייעודו ושכח לשם מה נוצר לעם, והדבר העיקרי שצריך לעסוק בשעה קשה זו הוא לברר ולרענן את ייעודו כעם
מרדכי אוסף את כל תלמידיו ומברר איתם את הלכות הקרבת העומר. ניתן לשאול, האם זה מה שדרוש ללמוד עכשיו? אולי עדיף לעסוק בשאלות יותר מעשיות כגון: 'יהרג ואל יעבור' ,או כיצד יש לנהוג בכל מיני מצבים שעם ישראל עשוי להתמודד עמם? אך מרדכי מביט עמוק לשורשי הגזרה ויודע שכל הסבל הזה נובע משכחה עצמית. עם ישראל שכח את זהותו וייעודו ושכח לשם מה נוצר לעם, והדבר העיקרי שצריך לעסוק בשעה קשה זו הוא לברר ולרענן את ייעודו כעם ולבנות מחדש את השאיפות הנכונות. כיצד עושים זאת? מרדכי מלמד את העם עניינים הקשורים למקדש ועתידו של עם ישראל, משום שעסק בעתיד האידיאלי שאליו עם ישראל שואף מעורר את ההרגשות הבריאות והגעגועים לחזור ולהיות מה שאנחנו, וזה עצמו מגביר את הרצון ומזרים כוחות חדשים ורעננים מלאי אמונה ובטחון בישועת ה' ובקוממיות עם ישראל .
ההתעסקות המרובה בצרות של ההווה עלולה לחזק את היאוש ולצלצל את כוחות החיים ולגרום לעם לדעוך ולשקוע ולאבד תקווה. לכן מרדכי מעדיף בשעות הקשות להתרכז בעיקר בעתיד וככל שעם ישראל יכסוף ויידבק בחיים בריאים ושלמים ממילא תבוא רפואה גם להווה המסובך, וכך נוצרו התנאים למהפכה הגדולה - ונהפוך הוא, על ידי כך נגאלו.
גם בימים אלה כשהלחץ גדול ושונאינו נושאים ראש ונשמעים קולות בעולם ובתוכנו פנימה התובעים מאיתנו לוותר על עמדתינו ושאיפותינו, ושפופי הקומה שבנו מתרפסים לרגלי אויבנו, נדע ונזכור שרק בכוח עמידתנו האיתנה, וחזרה אל עצמינו דרך הדרכתם של תורה וחז"ל ובניין אמונתינו נוכל לנצח את כל הקמים עלינו ונזכה לאורה ושמחה וששון ויקר.
"וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן ציוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"
התנהגותו של מרדכי מעוררת תמיהה. עם ישראל נמצא במצב כ"כ שפל בגלות, משועבד לאחשורוש , מפוזר ומפורד בין העמים והנה המלך מגדל ומנשא את המן ומושיבו מעל כל השרים, מדוע עליך להתגרות בהמן ובמלך אחשוורוש הרי התוצאות של מעשיך ידועות מראש?!
שאלה נוספת: גם אם באופן אישי חושב אתה שאין זה מן הראוי להשתחוות להמן, מדוע אתה בוחר ללכת דווקא לשער המלך?! השתדל להתחמק בחכמה מן המגע עם המן וכך לא תשתחווה לו, אך לבא במיוחד לשער המלך ושם לנקר את עינו?! מדוע?
יש להוסיף ולשאול: הרי אתה אינך אדם פרטי כי אם בעל מעמד מכובד בעם ישראל. מדוע אינך מתחשב בדעת העם בעניין כה גורלי? והשאלה היותר קשה: הרי שכבר נגזרה תוכנית "הפתרון הסופי" והכלייה המוחלטת ונוכחת לדעת עד כמה המעשה שלך הולך וממיט שואה על עם שלם , מה יותר נכון מלקום ולומר " רבותי, טעיתי בדרכי", ולעשות תשובה? במקום זה אתה ממשיך בעקשנות בדרכך , לובש שק ואפר וזועק, באותו לבוש בא שוב אל שער המלך ושוב מרתיח את המן!
כדי לענות על השאלות עלינו לדעת שמרדכי אינו שייך למנהיגים הרגילים שעניינם לשרת את רצון העם, מרדכי שייך למנהיגים המובילים ומרוממים את רוח העם גם כשהיא נמצאת בתחתית המדרגה. חשבונו של מרדכי לא מתחיל מחישובים פרגמטיים של רווח מול הפסד ברמה השטחית, אצלו הכל מתחיל מ"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". הוא שייך לכל התהליכים הפנימיים , האלוקיים, שעוברים על עם ישראל, הוא מבין אותם לעומק, הוא יודע מהן הסיבות שהביאו לחורבן בית ראשון ולשקיעה בגלות, והוא גם יודע כיצד לצאת ממצב זה. כל מעשיו נשקלים ונערכים מתוך המבט הפנימי והנסתר. מתוך שהדברים כל כך ברורים וצלולים אצלו, הוא דבק בדרכו בנחישות ועקשנות, אפילו ברגעים קשים ביותר בהם נראה כלפי חוץ שהכל מתמוטט וקורס, מרדכי לא מאבד אמונתו בצדקת דרכו אפילו לרגע אחד וממשיך קדימה, לא משום שהוא "אטום" למה שסביבו, או שאינו מוכן לרדת מהעץ שטיפס עליו, אלא משום שמרדכי צועד בדרך שהיא כל כך אמיתית ובטוחה שגם אם אין איש שמבין את מעשיו, בכל זאת הוא יודע שסדר הדברים צריך להבנות בצורה שאותה הוא מוביל ובסוף האמת שלו מנצחת וריבונו של עולם מושיע ומרומם את עם ישראל.
לאור הדברים ננסה להבין את מהלכו של מרדכי על פי הארתו של רבי משה אלקבץ (חברו של מרן רבי יוסף קארו בצפת) בספרו "מנות הלוי".
מרדכי עוקב אחרי הירידה הרוחנית והמשבר הלאומי שעם ישראל עובר לאחר החורבן. בשלב הראשון, עם ישראל יוצא לגלות המרה עם זקיפות קומה וגאווה לאומית- מתוך הכרת ערכו פנימי וסגולתו והיותו לעם קדוש. אולם במשך הזמן כבודו הלאומי הולך ומתפורר עד כדי השתחוואה לאנדרטה של נבוכדנצר, סממני הגלות הולכים וחודרים בתרבותו של העם ומתחילים "להתרגל" לגלות- בונים בתים ומתכוננים לשהייה עמוקה. שיא הנפילה מגיע בשעה שמשתתפים בסעודת אחשורוש.
הגמרא במסכת מגילה שואלת: מדוע נגזרה גזירה כל כך קשה על עם ישראל? עונה הגמרא: "משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע"(אחשוורוש). צריך להבין מה כל כך חמור להשתתף בסעודה זו , בפרט לאור המבוא בגמרא שהשתייה הייתה כדת של תורה, ונשמרו כל ההידורים ההלכתיים כדי שגם עם ישראל יוכל להשתתף בה. אלא, שכל התוכן של אותה סעודה היה לעג וחרפה לגאולתם של ישראל. חז"ל מספרים שאחשוורוש חישב את מניין השנים של הגלות לראות האם יתקיים חזונם של הנביאים ולפיו עם ישראל יחזור לארץ לאחר שבעים שנה ויקים את מלכותו. אחשוורוש טעה במניין וחשב שכבר עברו שבעים השנה. משנוכח לראות שעם ישראל נשאר בגלות, חשב שהנבואות הן כזב ומרמה- או אז עשה סעודה ומשתה גדול שכל תוכנם היה שמחה בהמשך החורבן והגלות. כדי להבליט עובדה זו הוא לבש בזמן הסעודה את בגדי הכהן הגדול והשקה את הסועדים בכלי המקדש. בחוצפתו הרבה עמד על כך שהיהודים יוזמנו לסעודה שכולה חרפה ובוז לגאולת ישראל. היהודים שבשושן, לא זו בלבד שלא החרימו את הסעודה, אלא השתתפו ואף "נהנו מסעודתו של אותו רשע" כלשון הגמרא.
השפל הזה שעם ישראל מגיע אליו בשכחת הזהות- ניכור כל כך עמוק לבית המקדש ולארץ ישראל והסתאבות מוחלטת בתוך "מנעמי הגלות", היא שגרמה לגזירה הנוראה מכל להיגזר. מרדכי יודע ומבין את שורשי הגזרה ומחליט לקום ולהחזיר לעם ישראל את בריאותו הנפשית, לפתח את הכבוד הלאומי ואת זקיפת הקומה שהתפוגגה . מרדכי מבין שחייבים לעצור את הסחף הנוראי של ההשפלה לאומית שהביאה אותנו עד לאותה גזירה- צריך לקום ולהתייצב במלוא העוז והעוצמה ולומר: כנסת ישראל התעוררי! התנערי מעפר, קומי לבשי בגדי תפארתך עמי! ההתרפסות והשתחוואה להמן לא רק שאינם מועילים אלא הם עצמם מעמיקים את הקלקולים הנפשיים שעם ישראל שקע בהם. דווקא עמידתו האיתנה והנחושה, לא רק מתוך הכוונה להתגרות בהמן בצורה ילדותית , אלא, מתוך הכוונה להרים את רוח העם, לזקוף את קומתו העליונה שכל כך הושפלה ועל ידי כל לעורר מחדש את הגעגועים לבית המקדש– היא זו שהפיחה חיים רעננה בעם ישראל, והבריאה את נפשם.
מרדכי מביט עמוק לשורשי הגזרה ויודע שכל הסבל הזה נובע משכחה עצמית. עם ישראל שכח את זהותו וייעודו ושכח לשם מה נוצר לעם, והדבר העיקרי שצריך לעסוק בשעה קשה זו הוא לברר ולרענן את ייעודו כעם
מרדכי אוסף את כל תלמידיו ומברר איתם את הלכות הקרבת העומר. ניתן לשאול, האם זה מה שדרוש ללמוד עכשיו? אולי עדיף לעסוק בשאלות יותר מעשיות כגון: 'יהרג ואל יעבור' ,או כיצד יש לנהוג בכל מיני מצבים שעם ישראל עשוי להתמודד עמם? אך מרדכי מביט עמוק לשורשי הגזרה ויודע שכל הסבל הזה נובע משכחה עצמית. עם ישראל שכח את זהותו וייעודו ושכח לשם מה נוצר לעם, והדבר העיקרי שצריך לעסוק בשעה קשה זו הוא לברר ולרענן את ייעודו כעם ולבנות מחדש את השאיפות הנכונות. כיצד עושים זאת? מרדכי מלמד את העם עניינים הקשורים למקדש ועתידו של עם ישראל, משום שעסק בעתיד האידיאלי שאליו עם ישראל שואף מעורר את ההרגשות הבריאות והגעגועים לחזור ולהיות מה שאנחנו, וזה עצמו מגביר את הרצון ומזרים כוחות חדשים ורעננים מלאי אמונה ובטחון בישועת ה' ובקוממיות עם ישראל .
ההתעסקות המרובה בצרות של ההווה עלולה לחזק את היאוש ולצלצל את כוחות החיים ולגרום לעם לדעוך ולשקוע ולאבד תקווה. לכן מרדכי מעדיף בשעות הקשות להתרכז בעיקר בעתיד וככל שעם ישראל יכסוף ויידבק בחיים בריאים ושלמים ממילא תבוא רפואה גם להווה המסובך, וכך נוצרו התנאים למהפכה הגדולה - ונהפוך הוא, על ידי כך נגאלו.
גם בימים אלה כשהלחץ גדול ושונאינו נושאים ראש ונשמעים קולות בעולם ובתוכנו פנימה התובעים מאיתנו לוותר על עמדתינו ושאיפותינו, ושפופי הקומה שבנו מתרפסים לרגלי אויבנו, נדע ונזכור שרק בכוח עמידתנו האיתנה, וחזרה אל עצמינו דרך הדרכתם של תורה וחז"ל ובניין אמונתינו נוכל לנצח את כל הקמים עלינו ונזכה לאורה ושמחה וששון ויקר.
